מאז שגיא עפארי מונה לתפקיד מנהל האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, במהלך משבר הקורונה, התרחבה פעילות האגף במידה ניכרת. עפארי, שנכנס לתפקיד לפני שנה וחצי, מספר על שיפוץ מתחם מע"ש – מפעל עבודה שיקומי לאנשים עם מוגבלויות, על היוזמה לשיתוף ומעורבות קהילתית של ועדי בתים שיסייעו לבודדים קשישים שמתגוררים בניין ועל הנתינה של צוות האגף 24 שעות ביממה.
"הקורונה החריפה והקצינה את הבעיות והקשיים שהתושבים התמודדו עמם", אומר עפארי ומציין שלא מעט קשישים נותרים לבד בבתיהם, עריריים, לעיתים חולים וללא טיפול. עפארי, יחד עם צוות האגף – יזם פרויקט לצמצום תופעת המוות של קשישים עריריים בבתיהם.
עפארי: "הקורונה אומנם גרמה להמון בעיות ותחלואה אבל מצד שני היא קרבה בין האנשים. זיהנו את הרצון והערבות ההדדית של התושבים לעזור אחד לשני והחלטנו לרתום אותם לעשייה קהילתית. בימים אלו אנחנו פונים לוועדי בניינים רבים, נותנים להם הדרכה וכלים כדי שיוכלו לסייע לקשישים ותושבים בודדים במצוקה ואף להפנות אותם אלינו בעת מצוקה. כמו כן, אנחנו נתמוך בוועדי בתים שיארגנו פעילויות חברתיות בבניין בו הם גרים וישתפו את הקשישים שמתגוררים עמם. חשוב לנו לעודד את קשר בין הקשישים לבין שאר הדיירים שזקוקים לעיתים רק לשיחה ואוזן קשבת".
עפארי, נשוי + 2, הינו בעל תואר שני במנהל עסקים עם התמחות במשאבי אנוש ותואר ראשון בעבודה סוציאלית, בוגר מגוון קורסים מקצועיים בהם קורס בכירים במגזר הציבורי, מנהלי עמותות ומערכות מידע ועוד.
לעפארי ניסיון עשיר בתחום השירותים החברתיים, בתפקידו האחרון, שימש כמנהל האגף לשירותים חברתיים ובריאות בעיריית פתח תקווה והוביל את כלל השירותים החברתיים ברשות. כן שימש יועץ ארגוני ומפתח תוכניות חברתיות, מנהל מרכז יום ותוכניות לאזרח הוותיק בעיר רחובות במסגרת עמותת על"ה, ועסק במגוון תפקידים בקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל.
לדבריו, מי שגרם לו לבחור במקצוע הכי אנושי לדעתו – עבודה סוציאלית, הייתה אמו איה. "גדלתי לצד אמא – שהייתה עובדת סוציאלית. היא תמיד חינכה אותי ואת אחותי לראות באופן שווה את מי שעומד מולנו. כשבגרתי רציתי ללמוד תואר 'ללימודי אנשים', שבסופו אעבוד מול אנשים ואעזור להם. אמא שלי – שעבדה עם נפגעי נפש, למדה אותי מהי ענווה. כשסיימתי את התארים שלי, היא תמיד הזכירה לי שגם אם יש לי תואר, זה לא עושה אותי יותר חכם ושווה ממי שעומד מולי".
עפארי, מספר על כך שרעננה היא עיר מאוד מתעתעת: "מצד אחד רעננה היא עיר מאוד נעימה ואסטטית – אין פה ריכוזי עוני כמו בערים אחרות בארץ, אך בכל זאת ישנם אנשים שחווים בעיות ומשברים שזקוקים ללווי וטיפול".
כשעפארי מדבר על תחומי העשייה המגוונים בעיר, הוא מתכוון לעיר קולטת עלייה – במרכז הקליטה, על המרכזים הרפואיים כמו בית החולים לוינשטיין ובית איזי שפירא שגורמים לנהירה של תושבי חוץ לעיר בזמן הטיפול ביקיריהם, ועל המוסדות לבעלי צרכים מיוחדים שזקוקים כעת בזמן הקורונה והבידודים לתגבור בכוח אדם ופעילויות.
"אנחנו מטפלים בנושאים הנוגעים לתהליך הקליטה של העולים, במשפחות של מטופלים אנשים שהגיעו לטיפול בבית החולים לוינשטיין, באלימות במשפחה, נוער בסיכון, אנשים שנקלעו למשבר כלכלי ואישי בשל הקורונה ועוד המון מקרים".
כיצד אתם מטפלים בכל הפניות והאם אתם ערוכים לסייע לתושבים?
"צוות האגף לשירותים חברתיים עושה עבודה מקצועית ומסורה המוכיחה את עצמה, בשגרה ובחירום. כאמור, הקורונה החריפה והקצינה את הבעיות של אנשים ואף גרמה למשפחות שלא טופלו על ידינו לבקש עזרה. מאות אנשים נאלצו לסגור עסקים, הבידודים גרמו להחרפת המריבות והוויכוחים בין בני זוג והשפיעו גם על בני הנוער– הסגרים השליכו על כולם. חשוב לנו לציין שאנחנו לא גורם ענישה או שפיטה. מקרים קיצוניים כדוגמת אלימות וסמים, מגיעים אלינו בדרך כלל על ידי המשטרה או החינוך שמפנים את המשפחות או הנערים אלינו. כאן במחלקה יש לנו צוות מיומן וייעודי לכל הגורמים. טיפול למשפחות ובני זוג, שבעקבות הקורונה איבדו את מקום עבודתם – דבר שגרם למריבות וקרע ביניהם. בטיפול שכמובן חייב להיות בהסכמתם, אנחנו נותנים להם את הכלים כיצד לצאת מהמשבר. בעת הצורך אנחנו מסייעים להם באמצעות הנחות ועזרה בתשלומי צהרונים, קניית ביגוד וציוד בית ספרי. בנערים שאיבדו את דרכם – אנחנו מטפלים באמצעות צוות נוער וצעירים. המטרה שלנו היא לסייע להם להשתקם ולחזור לחיים שגרתיים. העבודה שלנו לא נגמרת בלי קשר לקורונה. רק לאחרונה, סייענו רבות לדיירי הבניין ברחוב הגליל שנותרו כמעט ללא כל".
כיצד אתם מסייעים לבעלי צרכים
מיוחדים שזקוקים לסדר יום והשגחה בייחוד בזמן הבידוד?
"הפגיעה בהם היא מאוד קשה. אותם ילדים ובוגרים צמאים לחברה ופעילות. הסגר והבידודים בבית השפיעו גם עליהם וגם על משפחותיהם בצורה קשה. כשאנחנו שומעים על משפחה בסגר – אנחנו דואגים להם לפעילות פנאי וערכות הפגה בבתים".
לדברי עפארי, האגף לשירותים חברתיים החל בשיפוץ מאסיבי של במבנה ברחוב עציון 5 ברעננה, בית מע"ש – שיסתיים במרץ הקרוב. "ישנם בוגרים עם צרכים מיוחדים בני 21 ומעלה, שזקוקים לשגרת חיים, עבודה ועשייה. המקום הזה משמש להם כבית שני וככזה החלטנו להפוך את המבנה לכזה".
עוד מיזם ייחודי לעיריית רעננה הוא "בכל אופן רוכבים", שמיועד לכלל האנשים עם צרכים מיוחדים. מדובר בפעילות ספורטיבית שנערכת בפארק על אופניים שמתאימות לכלל הנכויות ומשלבת אנשים עם מוגבלויות ותושבי העיר שמגיעים להתנדב. "המיזם הזה הועתק על ידי הרבה ערים בארץ. הוא מסייע לנו לשלב אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה".
כיצד אתם מתמודדים עם מקרי האלימות כלפיכם?
"אנחנו חווים אלימות בעיקר ברגעי משבר ומצוקה של האנשים שמגיעים לכאן. אלימות גם אם היא מילולית – מבחינתנו זה קו אדום. כשהיא מתרחשת אנחנו חייבים לשמור ולהגן על עצמנו אבל עדיין לא יכולים לסגור את הדלת בפני מבקש העזרה. חשוב לנו לומר לציבור שאנחנו מנסים לעשות הכל כדי לסייע לתושבים. יש כאן צוות ותיק וגם צוות חדש שנכנס לאגף. אנחנו 100 אנשי צוות, כולנו עובדים בשעות ללא שעות, רצים מבית לבית ולמוסדות ציבור – גם בזמן אסונות ומקרי מוות – הכל על מנת להקל על חיי התושבים. אנחנו לא רוצים להגיע למקרי קיצון כמו במקרה של איציק סעידיאן שהצית את עצמו".
כיצד אתה והצוות שלך מצליחים לישון בלילה לנוכח המקרים שבהם אתם מטפלים?
"אנחנו לא תמיד ישנים. כולנו עוברים הכשרה לכך שמסייעת לנו לעבד את מה שאנחנו חווים. אני למשל, מגיע אחרי יום עבודה ומחבק את הילדים שלי. זה מטעין אותי מחדש".
