דן דבוסקין (84) מרעננה, ממייסדי טריאתלון הנשים בישראל ואחת הדמויות הבולטות בזירה החברתית־ספורטיבית בארץ, הלך השבוע לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן. דבוסקין הפך את אחד האסונות הקשים ביותר שיכולים לפקוד הורה – אובדן ילדה – למפעל חיים של העצמה, נתינה וחיזוק החברה הישראלית.
יחד עם רעייתו המנוחה סוזי ז״ל, שנפטרה אף היא ממחלת הסרטן לפני מספר שנים, הקים דבוסקין עמותה לזכר בתם תמר ז״ל, שנהרגה בשנת 1996 בתאונת פגע וברח בעת שרכבה על אופניים בתל אביב. תמר הייתה בת 21 בלבד. במקום לשקוע באבל, בחרו בני הזוג לנתב את הכאב האישי לעשייה ציבורית מתמשכת – דרך של תנועה, חיבור והעצמה.
דבוסקין, כלכלן חקלאות בתחום ההשקיה וספורטאי בנשמה, יצר יחד עם סוזי שילוב ייחודי של עשייה ונשמה. מתוך החיבור הזה נולד טריאתלון הנשים הישראלי – תחילה כאירוע קטן וצנוע, ובהמשך כמפעל רחב־היקף, שבו השתתפו לאורך השנים עשרות אלפי נשים מכל רחבי הארץ. הסיסמה שטבעה סוזי – “כל אחת מנצחת” – הפכה לסמל של העצמה נשית, חוסן אישי וקהילתיות.
לאורך השנים התקיים האירוע גם ברעננה: הזינוק מהים בהרצליה, המשך ברכיבה דרך העיר וסיום בריצה ברחובותיה – עד שהתבסס כאירוע ארצי במרינה בהרצליה. אך בעיני המשפחה והמעורבים, המהות נותרה זהה: להפוך כאב לפעולה ולמשמעות, ולהעניק לנשים מכל גיל ורקע תחושת מסוגלות, שייכות וניצחון אישי.
מינוף הספורט לחיזוק החוסן הלאומי
בשנים האחרונות לחייו, וביתר שאת מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” ואירועי 7 באוקטובר, דבוסקין הרחיב את פעילות העמותה גם לחיזוק החוסן של יישובי עוטף עזה באמצעות פעילות ספורטיבית וקהילתית. במקביל היה פעיל אזרחית, סייע לחיילים בציוד ובמזון, ואף נכנס לאזורי עימות גם בשיא הלחימה – מתוך תחושת שליחות ואחריות אזרחית עמוקה.
בניו, אורן ועודד, מספרים על הבחירה המודעת של ההורים להפוך את האובדן למנוע של חיים.
עודד מספר: “ההורים שלי תמיד היו אנשים של עשייה. אחרי שתמר נהרגה, הם קיבלו החלטה מודעת – לא לשקוע ביגון. הם לקחו את טריאתלון הנשים, שהיה אז משהו קטן, והפכו אותו למפעל הנצחה אדיר לזכרה. עם השנים הוא הפך לסמל של העצמה נשית, קהילה תומכת ומקום שבו כל אחת יכולה להרגיש מנצחת”.
אורן, הבן הבכור, מוסיף כי אביו פעל גם בזירה המקומית ברעננה:
“אבא היה דמות מוכרת ופעילה מאוד בעיר. בשכונת רחוב השרון, אזור שהיה בעבר שדות ופרדסים, הוא פעל יחד עם השכנים לקידום תשתיות בסיסיות – כבישים, ביוב וחשמל. הוא פשוט לא ידע לשבת בשקט מול בעיה”.
“איש של מעשים, לא של מילים”
על דמותו כאב וכאדם מספר אורן:
“אני תמיד אומר שאבא היה איש של מעשים, לא של הרבה מילים. הוא קם מוקדם, עבד בלי סוף, ונתן דוגמה אישית בכל תחום – בעבודה, בבית, בגינה ובקהילה. את האהבה שלו הוא ביטא במסירות, בנאמנות ובנתינה. אימא הייתה הרגש והחיבוק, והוא היה הביצועיסט. יחד הם היו צוות מושלם”.
עודד מתאר את האופן שבו האובדן עיצב את המשפחה:
“לאבד ילד זה הדבר הכי קשה שיכול לקרות. אימא שלי קבעה שזה לא יפרק אותנו, והיא עשתה כל מה שצריך כדי שזה לא יקרה – טיפול, עבודה פנימית והשקעה במשפחה. היגון הושקע בעשייה. זה השפיע על כולנו לכל החיים”.
דבוסקין נולד בשנת 1941 וגדל בקיבוץ נען, שהוריו היו ממקימיו. ערכי החלוציות, האחריות והציונות ליוו אותו תמיד. גם כאשר נסע רבות בעולם במסגרת עבודתו, הקפיד לשוב ולתרום לחברה בישראל. הוא שירת שנים רבות במילואים, גם מעבר לגיל המקובל, ופעל ללא לאות למען הקהילה והמדינה.
“היינו רוצים שיזכרו אותו כאיש של עשייה, מלח הארץ, עם ערכיות ואהבה גדולה לאדם ולמדינה”, מסכם אורן. “גם כשהתמודד עם מחלה קשה, הוא בחר ליהנות מכל רגע עם המשפחה והחברים, והאמין שאין מקום אחר להיות בו מלבד כאן”.
על עתיד מפעל ההנצחה מוסיפים בני המשפחה:
“עוד מוקדם לדעת כיצד תיראה ההמשך, אבל עצם העשייה, האנשים, הקהילות והערכים שנוצרו – הם כבר הנצחה חיה שתמשיך ללוות אותנו ואת החברה הישראלית עוד שנים רבות”.
🕯️ פרטי הלוויה והשבעה
הלוויה תתקיים ביום רביעי, 28/01/2026, י' בשבט תשפ"ו, בשעה 11:00,
בבית העלמין כפר נחמן, רעננה.
יושבים שבעה בביתם של דני וג'קי,
רח' אהוד מנור 21, דירה 17, קומה 6, רעננה
(כניסה מרחוב גרציאני)
🗓️ מיום רביעי 28/1 ועד יום שני 2/2
🕘 שעות קבלת מנחמים:
ימי חול: 09:00–13:00 | 16:00–20:00
יום שישי: 09:00–14:00
📞 לפרטים נוספים: 052-5626004
