המציאות היא שאלוקים הוא המספק לנו את צרכינו ודואג לנו, ממש כשם שאבותינו הנודדים במדבר היו תלויים בו באופן מוחלט . בסופו של יום מה שמספק לנו את לחמנו הוא לא פקחותנו העסקית, אלא הברכה משמים החוננת את מאמצינו בהצלחה.
די לשאול אדם כלשהו שעובד בשיווק ומכירות כדי לשמוע כמה שכיח המקרה שתכניות סדורות ביותר ונטילת סיכונים עסקיים מעלות חרס, ואז, כאילו משמים ביום בהיר, מתקבלת לפתע הזמנה גדולה בלי שום מאמץ. כמובן, זה לא קורה תמיד, ואם ברצוננו להצליח עלינו להיות נכונים להשקיע מאמץ. אבל כשהדבר קורה, הוא מזכיר לנו שיש כוחות גבוהים יותר השולטים בעבודתנו.
אבל לפסוק משמעות נוספת. לא על הלחם לבדו יחיה האדם. טבעה של הרוח האנושית הוא שאנו זקוקים למשהו נוסף מלבד הלחם. לעולם אין בני האדם באים לידי סיפוקם אך ורק מכסף או מהנאות חומריות בלבד.
אמנם הכסף חשוב, אבל אין אנו יכולים לחיות רק על הכסף. למשל, מה עם סיפוק בעבודה?
אני מכיר בני אדם שיש בידם ממון אדיר, ובכל זאת הם אומללים. הם מצליחים מאוד ועלובים מאוד. בשביל שהסיפוק יתמשך צריך להיות בו משהו שמעבר לחומרי. הוא צריך להיות רוחני. אנו צריכים אתגר ותחושת הישג משמעותית. אנו צריכים לדעת שיש לחיינו מטרה, אנו רוצים להיות בטוחים שעבודתנו יצירתית ויצרנית ושיהיה לה ערך בר קיימא.
אם יבטיחו לאדם משכורת דמיונית לחודש וכל עבודתו תהיה לעמוד בקצה חדרו ולקצור אויר הוא לא יעמוד בזה לבסוף ישבר ויפסיק.
יש בנו צורך מושרש עמוקות לדעת שהשקעתנו בחיים משרתת תכלית, הן פיזית הן רוחנית. כשאנו מבינים שכל מעשה טוב מחובר למנגנון רוחני מורכב, שכל פעולה שלנו מתואמת עם מערך שיטתי של משמעות קוסמית, אזי מקבלים חיינו תחושה עמוקה יותר של משמעות ותכלית, רק אז אנו חיים. רק אז אנו מאושרים.
