הנושא הראשון, הוא הפוליטי. לראשונה מזה עשור, עושה רושם שיש כאן ממשלה מתפקדת, ולא כזו שפועלת למען השחיתויות וטובות ההנאה של עצמה. אחד הסמנים לכך, הוא האופן בו הם מתנהלים: חופש ביטוי לדעות ועמדות מנוגדות, וליבון נושאים נפיצים בשקיפות מלאה עד לקבלת החלטה. אז, מתייצבים כולם (טוב, מינוס אחד, שממילא לא הייתי רוכשת ממנו רכב משומש) מאחורי ההחלטה המשותפת.
ככה נראית דמוקרטיה: ריבוי דעות ועמדות, וקבלת ההחלטה המוסכמת על ידי הרוב. ההתנהלות הזו מעודדת. ובמיוחד, איכותם ניכרת מול ההתפרעויות וההתבהמות מצד הקואליציה. זה כבר לא רק הביביסטים שמשתוללים באופן נטול מודעות עצמית לחלוטין. ראיתםן את הח"כים החרדים? אבדו את זה לגמרי. אחד מהם, שמחה רוטמן שמו, צייץ השבוע: "סטודנט לאמנות בבצלאל שלא שירת בצבא, לאחר שיסיים את התואר הראשון, השני ואולי גם השלישי, יחיה כל ימיו על חשבון הקופה הציבורית בין אם יבחר בהוראה, ובין אם יעבוד במוזיאון או בגוף אחר שמקבל תקציב או תמיכה.
הוא עולה למדינה כמו עשרה בחורי ישיבה ומקבל סבסוד למעון לילד". רק שרוטמן, בעודו ממשיל א.נשים שעובדים קשה במגזר הציבורי ובמגזר השלישי לבטלנים שרובצים כל חייהם בישיבות וחיים על קצבאות – קיום מביש לכשעצמו – שוכח שמי שלומדים תארים בבצלאל משלמים עשרות אלפי שקלים מכיסם על תואר אפקטיבי וחיוני בעולם התעסוקה. אם האברכים ישלימו את לימודי הליבה שלהם, יצאו מן הבערות וילכו ללמוד מקצוע לפרנסתם (בין אם בלימודים אקדמיים או לימודי תעודה), גם הם יהיו זכאים להטבות השמורות למי שמפרנסים את עצמם.
כל הזעקה הפסאודו-סוציאליסטית שקמה סביב שלילת סבסוד המעונות מא.נשים שאינם עובדים (ופנויים לכן לשמור על ילדיהם), התאפיינה בשיח מקוטב, מכליל, דמגוגי ומרודד, בו מצטייר ליברמן כמלאך או שטן. המציאות קצת יותר מרובדת ומורכבת מזה: שהרי אין מדובר בכל החרדים. מדובר בקבוצת אוכלוסייה ספציפית מאוד (18 אלף משפחות מתוך 2.2 מיליון משפחות בישראל – 0.8% מהמשפחות) ולא יצרנית, שלא משלמת מיסים, שחיה על חשבון המדינה.
הקצבאות הענקיות באות מכספים מגזריים, שנשפכו כאן כמים ואפשרו להם פחות ופחות תרומה עבור יותר ויותר תמורה. זה ניתן להם בעיקר כדי לתחזק את השלטון הכי מושחת שהיה כאןEVER. אין מדובר בחרדים עובדים או מובטלים מחפשי עבודה, שרבים מהם נכנסים לקריטריונים למימון מעונות ממילא, והשינוי כולל חילונים ושאר אזרחים שיבחרו לא לעבוד.
מדינות לא משלמות פעמיים: או קצבאות מנופחות, או מימון מעונות. לפעמים צריך בעיטה קטנה כדי להניע א.נשים לצאת ממרחב הנוחות שלהם, שהוא לא ממש נוח כי הוא דן אותם לעוני מרוד, היעדר אופק צמיחה ותלות מוחלטת ברבנים תאבי כוח ומושחתים.
גם השיח על "חובת המדינה לילדים", כי "ילדים לא צריכים לסבול מהחלטות הוריהם", הוא שיח נגוע וצבוע. תקראו לי כשהוא יכלול לימודי ליבה חובה לכל המגזרים.
הנושא השני שעלה השבוע, הוא תחקיר של העיתונאית שרון שפורר באתר המקום הכי חם בגיהנום, על תעשיית הפורנו הנצלנית, של אחד, גילי מוסינזון, בנו של מחברת ספרי חסמבה המיתולוגי, שאני מניחה שמתהפך בקברו בהביטו מלמעלה ביוצא חלציו. אני מציעה שפשוט תיכנסו לקרוא, עם שקית הקאה ביד.
זה המקום להזכיר, שתעשיית הפורנוגרפיה היא חלק מתעשיית הזנות וסחר בנשים, שמשיקה חזק לתעשיית הסחר בסמים ולפשיעה. הנתון של למעלה ממיליון "ביקורים" אצל זונות מדי חודש בישראל, משקף מציאות בה חלק די גדול מהגברים שמסתובבים בינינו, הם אנסים בהגדרה ומכורח הנסיבות, שהם גורמים להן: כי שימוש בגופה של אישה תמורת כסף הוא סחר בנשים, ואין כאן סוגיית הסכמה. זה אונס, גם אם כמה מכם לא שמחים לחשוב על עצמכם ככאלו. ופורנו, נכנס להגדרה.
הנושא השלישי הוא מינויו של נאור יחיא, דוברו של נתניהו, מי שהיה המוציא והמביא של מסרי ההסתה, הפילוג וזריעת השנאה של הנאשם בפלילים, לדוברו של הנשיא הנכנס יצחק הרצוג. כשכל ההתכווננות בפוליטיקה הישראלית היא להתנקות מהלכלוך שספגה בשנות נתניהו, ההחלטה של הרצוג תמוהה, במקרה הטוב. יצא לי לעבור השבוע ליד משכן הכנסת ביום השבעת הנשיא ולראות הפגנה מרשימה חזותית, עם מאות מטריות צהובות שנשאו המפגינים נגד המינוי. המראה המרשים הזה לא שודר בשום מקום, מה שאומר שלא רק בית הנשיא החדש תורם את חלקו להנצחת הלכלוך והרוע, אלא גם גופי התקשורת. אני אופטימית – הממשלה החדשה תמשיך לטהר את האווירה, ובסוף כולם יצטרפו אליה.
2 תגובות
מעניין ועינייני ❣ כדאי אולי לקצר כל "טענה" ולהפיץ הלאה !!
שתלמד עובדות לפני שהיא כותבת דברים דעתניים לה.