פרשת ואתחנן, רש"י, פרשן התורה הדגול, מפרש "בכל מאודך" – בכל ממונך. מוזר, אם כבר נצטווינו לאהוב את השם ואף להיות מוכנים למסור את נפשנו, האם צריך הפסוק לעסוק גם בדבר חומרי כל-כך כמו כסף?
לצערנו יש אנשים המעריכים את כספם יותר מחייהם. לאנשים כאלה צריך לומר לאהוב את השם עם כל כספם.
קומיקאי שהיה נוהג לצחוק על עצמו סיפר, שהלך בניו יורק בשעת לילה מאוחרת, ופתאום הרגיש חפץ מתכתי קשה וקר תקוע בגבו וקול גס וזועף נובח "את הכסף או את החיים!" כשלא ענה, ההוא לחץ את האקדח חזק יותר והקול הפך מאיים "את הכסף או את החיים!". "רגע, אני עוד חושב" ענה.
וזו לא רק בדיחה. ישנם אנשים רבים, החל מקבלנים פרטיים בעיראק ועד לאיכרים בזימבבואה, שרודפים אחרי הזדמנויות עסקיות ומעמידים את חייהם בסכנה.
התורה אומרת לנו, שאנו חייבים לאהוב את האלוקים בכל לבבנו, נפשנו, חיינו וכספנו – מה שאנו מעריכים ואוהבים הכי הרבה, עלינו להיות מוכנים להקדיש באהבה לבורא העולם.
בטקס פדיון הבן אנו מוצאים שיחה מאוד מוזרה בין אבי הבן לכהן. על פי התורה, כל בכור שייך לבורא עולם ולנציגו – הכהן. זה האחרון שואל את האבא: "מה אתה מעדיף, את בנך בכורך, או את מטבע חמשת השקלים שאתה חייב לתת לי עבור פדיונו"?
נו, איזו שאלה אבסורדית! איזה אבא נורמלי יעדיף לתת את הבן כדי לחסוך מטבע של חמשה שקלים?
אך במציאות, זוהי שאלה רצינית מאד. נציגו של אלוקים שואל את אבי הילד: בחיי בנך העתידיים, מה יהיה בעל חשיבות עליונה? האם זה יהיה הילד או השקל? האם תתמקד בעשיית כסף או בחיי המשפחה? האם תגדל את הילד תוך שימת דגש על חומריות או על דברים משמעותיים יותר?
אז קריאת שמע מזכירה לנו, שאת הערכים המרכזיים שלנו, עלינו לכוון אל הבורא ואל עבודתו.
גם לאלה שאינם חסכניים באופיים, כסף משחק תפקיד. המציאות היא, שזה אכן לא זול להיות יהודי, ודאי לא לחיות כיהודי. בין אם זה מחיריהם היקרים של המוצרים הכשרים והחינוך היהודי, או ההוצאות הנוספות על פסח, סוכות, תפילין ומזוזות – כל אלה דורשים מחויבות כספית מצדנו. כאשר אנו עושים מחויבות זו באהבה ולא מתלוננים על העלות הגבוהה הנדרשת מאיתנו בקיום המצוות, אזי אנו מקיימים את המצווה של "ואהבת את השם אלקיך בכל מאודך" – כספך ומשאביך.
אך אל דאגה, השם גם הוא אוהב אותנו.
