כשאביו של היזם רוני אפשטין (59) מכפר סבא חלה בדמנציה, היה לו ברור שהוא חייב לעשות משהו. האב, יוסי אפשטין ז"ל, איבד קשר עם המציאות, סבל מדיכאון והתרופות שקיבל רק החמירו את מצבו. רוני, מומחה חדשנות דיגיטלית פיתח יחד עם אישתו אסנת מערכת שהצליחה להחזיק את אביו מחובר לחיים: דרך מסך טלוויזיה שנתלה בסלון היא הזכירה לו איפה הוא גר, התריעה לפני כל פעילות ואפילו עזרה לו לחזר אחרי השכנה ממול. כיום מערכת ה "ממו אפ" (memoapp application) מותקנת בבתים רבים וכעת גם בבית השמש ברעננה. ואף התקבלה ל"כוורת" – תכנית האצה למיזמים חברתיים.
רוני, איך הכל התחיל?
"לפני כעשר שנים החלו להופיע אצל אבא שלי סימני הדמנציה הראשונים – בעיות שיכחה שלוו במשבר נפשי. הטיפול הרגיל לדמנציה הוא תרופתי, אז הוא קיבל מגוון תרופות שבכלל לא עזרו לו וההידרדרות המשיכה. שתי האחיות שלי ואני היינו אובדי עצות. אבא היה צריך אותנו ברמה היומיומית. הוא היה מתקשר עשרות פעמים ביום ושואל "איזה יום היום? איפה אני? מה קורה איתי? זה היה כאילו החלון למציאות נסגר בפניו".
"התחלתי לחקור יחד עם אשתי מה קורה לו ולנסות למצוא אמצעי שיחזיר לו את המידע שהוא כל הזמן שוכח. ידענו שהמכשיר שהוא הכי מכיר זאת הטלוויזיה אז קנינו מסך טלוויזיה, ובמקום לחבר אותו לכבלים הקמנו לו עמוד מידע אישי אוטומטי שמתחלף לאורך כל היום ומציע לו את המידע שחסר לו. למשל, אנשים בדמנציה שוכחים שמות ופרצופים, וזה גרם לאבא לחשוש מביקורים. לקראת כל ביקור היינו משדרים לו תמונה של מי שעומד לבקר וכשהמערכת הייתה מצלצלת ומתריעה שיש ביקור, הוא היה רץ לפתוח את הדלת ולהכין קפה ועוגיות. מהר מאוד הרגשנו שהביטחון שלו חוזר, כמות הטלפונים פחתה באופן משמעותי, והוא חזר לחייך. גם הפסיכוגריאטר שבדק אותו התלהב והפסיק לו את כל התרופות".
בשנים האלה התגורר יוסי בדיור מוגן בכפר סבא. המערכת עזרה לו להיזכר וללכת לפעילויות השונות במקום, וגם למצוא אהבה.
"במרפסת מולו גרה אישה נחמדה בשם סוניה שמצאה חן בעיניו. אז בממו אפ הייתי מעדכן הודעות בסגנון – "לא לשכוח לצאת למרפסת ולהזמין את סוניה". האמת היא שרוב הזמן הוא לא זכר מי היא אבל הוא היה עושה כל מה שהיה כתוב, וזה היה מצליח לו".
השנה התקבלה מערכת ה "ממו אפ" (memoapp application) ל"כוורת" – תכנית האצה למיזמים חברתיים. היא מותקנת בבתים רבים וכעת גם בבית השמש ברעננה.
"מדובר בפרוייקט ייחודי, ראשון מסוגו בארץ ובעולם בבית אבות שמתמחה בטיפול באנשים בדמנציה", אומר רוני. "לכל דייר יצרנו גם תכנית אישית וגם תכנים כלליים של מידע וחוויות בחללים המשותפים. בבית השמש ברעננה יש צוות והנהלה שמאמינים בטכנולוגיות טיפול וכל הזמן מחפשים דרכי טיפול חדשניות ומקוריות, כמו עם בעלי חיים. ממו אפ היה תפור להלך רוח זה".
מצאתי את אמא שלי בגוגל
את אביו הביולוגי רוני מעולם לא הכיר. הוריו, יוסי ומונה אפשטין ז"ל אימצו אותו כשהיה בן שבועיים בלבד ואחריו נולדו לזוג שתי בנות ביולוגיות. הקשר בינו לבין אביו היה תמיד עמוק, והתהדק במיוחד אחרי שנפטרה האם מסרטן, כשרוני היה בן 24.
"אבא ואמא שלי היו דמויות מאוד משמעותיות בחיי והשקיעו בי המון. כשהייתי בקורס חובלים הם היו ההורים היחידים שלא פספסו אף שבת, גם בחורפים הכי קשים. אחרי שאמא שלי נפטרה מסרטן הקשר עם אבא התהדק. הוא החל לשתף אותי בכל מה שקורה לו, להתייעץ איתי. במשך כל השנים לא היה שבוע שלא הייתי אצלו".
אחרי שסיים שרות צבאי כקצין בחיל הים, למד עיצוב אדריכלי. אלה היו שנות ה-90', windows רק התחיל את דרכו וכנ"ל מחשבי האפל הראשונים עם תצורות גרפיות. עוד לפני שמישהו המציא את המונח "חווית משתמש" רוני הקים סטודיו בשם "סדנא" שעשה אפיון, תכנון ועיצוב מסכי מחשב. ב"סדנא" הקימו אתרי אינטרנט לחברות היי טק רבות – נייס, קומברס, אם סיסטם ועוד. רוני עבד כל השנים ב"סדנא", בבעלות מתחלפת, ובגיל 40 החליט לראשונה לפתוח את תיק האימוץ שלו.
"עד אז לא התעניינתי בנושא. היו לי הורים שאהבתי ולא חסר לי כלום אבל אחרי שנולדו ילדי הגדולים, שי ויואב, חיפשתי הרפתקה מיוחדת. אז לא היה פייסבוק, רק גוגל, והחיפושים אחרי אימי הביולוגית לקחו הרבה זמן ומשאבים. במשך כל התהליך אבא עודד וליווה אותי. הוא חשף בפני את כל פרטי האימוץ, כולל כל המסמכים ששמר במשך השנים. אחרי שמצאתי אותה, בכפר קטן בפולין, היא הגיעה לארץ, נפגשה איתו ונוצר ביניהם קשר מיוחד".
מאז המחקר והחיפושים המקיפים שרוני עשה, הוא נחשב לבר סמכא בנושאי אימוצים. הוא התראיין לא פעם בתכניות טלוויזיה בנושא, ועל סיפור החיפוש אחר אימו ניתן לקרוא בבלוג שלו www.igooglemymother.co.il בנוסף לשלל פעילויותיו הוא גם שייט תחרותי וותיק. הוא מהמייסדים של "הפורום לקידום השייט בישראל", שאחת מפעילותיו הייתה הקמתה של ליגה לשייט תחרותי בספינות מפרש. הקבוצה שהקים, go sailing כללה שייטים אולימפיים לשעבר, זכתה באליפות ישראל פעמים רבות והשתתפו באליפויות אירופה לוותיקים (סניורים).
ירדה לי אבן ענקית מהלב
רוני מספר שפיתוח המערכת לקח יותר משנתיים, בהשתתפות 25 משפחות שבבתיהן הותקנו מערכות ביתא עבור מטופלים עם מגוון קשיים – לא רק דמנציה או אלצהיימר אלא גם אוטיזם, תסמונת דאון, ועוד. זאת תוך כדי ששני בני הזוג עובדים ומגדלים יחד שני ילדים (אדר, 9 וליאור, 3). ההשקעה היתה עצומה אבל כמו כל יזם להוט, רוני צלל לנושא.
"אין באמת תרופה לאלצהיימר והטיפול בחולים לרוב נופל על בני המשפחה הקרובה. כשראינו שמסך הממו אפ עוזר לאבא, זה הוריד לי אבן ענקית מהלב. בהתחלה קצת שיגענו אותו בלהיטות שלנו. היינו מחליפים לו מסך או מעצבים אותו כל פעם מחדש עד שהוא התיידד איתו. בהתחלה הוא כל הזמן מכבה אותו ומחביא את השלט, אז פיתחנו יכולת להידלק בצורה עצמאית גם אחרי ניתוקי אינטרנט. כל המשפחות שהשתתפו בניסוי והאחיות שלי העלו רעיונות נוספים, ואסנת, שהיא הטכנולוגית בין שנינו, ידעה לקחת את הרעיון ולפתח אותו לתוך המערכת".
איך זה לעבוד יחד כבעל ואישה?
" אנחנו משלימים אחד את השנייה. אני מביא את הרעיונות, החלומות והעבודה הפיזית ואסנת היא יותר בצד הניהולי הפיננסי המיושב שחותר להצליח לא רק ברמה הרעיונית אלא גם ברמה הטכנולוגית והכלכלית".
ומה קורה כשיש חילוקי דעות?
"זה ברור. אני תמיד מוותר".
נבט בשממה טכנולוגית
בתקופה הקורונה עבדו רוני ואסנת קשה במיוחד. אלפי קשישים מצאו את עצמם מנותקים ומבודדים מאהוביהם ורבים ביקשו להתקין את המערכת בבתיהם.
"הקורונה הביאה ביקוש עצום למערכות שלנו בעיקר בזכות זה שהיא מאפשרת לעשות "ביקור בית וירטואלי" – שיחת וידאו צ'אט עם הקשיש בבידוד, מבלי שהוא צריך להפעיל כלום. אין כפתור או קישור שצריך ללחוץ עליהם. המטופל רק צריך לשבת מול המסך, הצד היוזם של השיחה לוחץ על כפתור ומייד אפשר להתחיל את השיחה. בתקופת הקורונה זה אפשר לעזור להורים מרחוק, לראות אותם ולהמשיך את הרצף הטיפולי".
ואחרי הקורונה?
"עד עכשיו לא הייתה שום מערכת כזאת שתוכננה לבעלי דמנציה ואלצהיימר. זה היה תחום שסבל משממה טכנולוגית, בלי שום פיתוחים. כיום יותר אנשים מבינים את הנחיצות של המערכת והרבה פונים לתחום אבל אנחנו כבר וותיקים. אנחנו קיימים כבר 4 שנים וזה נותן לנו יתרון".
2 תגובות
כתבה מרגשת על מערכת חכמה שמחברת משפחות.
אין דבר חשוב יותר לאדם מאשר לחוש מחובר, רצוי ואהוב.
קשרים חברתיים ידועים כמרכיב החשוב ביותר בתוחלת ואיכות חיים.
מערכת ממואפ עושה זאת הלכה למעשה בכלל ובפרט עבור קשישים וחולי דמנציה.
לולא היתה מערכת כזו, לולא היו רוני ואסנת היינו צריכים להמציא אותם.
לשמחתי שניהם כיזמים חברתיים חדשניים חוללו שינוי שממש אבל ממש משנה חיים בתוך אפס זמן, מינימום השקעה ובאופן מהיר וקל.
אני חושבת שביטוח לאומי וקופות החולים מחוייבים לתמוך בהתקנת מערכת כזו עבור כל מי שיכול להיתרם ממנה מבלי להמתין למצבי הקצה.
אני מאחלת בהצלחה למיזם בארץ ובעולם ומקווה שכל משפחה שזקוקה למערכת לא תהסס להתקינה בבית אבא או אמא המבוגרים. עד 120 והרבה בריאות.
שרונה
מערכת נפלאה,
יצא לי להתקל בה במקרה במסגרת פרויקט לעבודה ומייד הבנתי שזה מה שאמא שלי צריכה לדיור המוגן ברעננה.
אני מתגוררת בארה"ב, והיה קושי עצום בסיוע בפעולות יומיומיות, תזכורות לפגישות עם הרופא ואפילו מספרי טלפון. לאמר יש בעיות שמיעה ודרך הטלפון היא לא תמיד שומעת טוב.
למרבה המזל המערכת הזו כוללת גם שיחות וידיאו שהיא לא צריכה לתפעל בעצמה ואני יכולה לתפעל מכאן. כך היא יכולה לראות אותנו מתי שהיא רוצה, בגודל טבעי, ולשמוע טוב.
פעם היא אפילו רצתה להראות לי מסמך, ופשוט החזיקה אותו מול המצלמה שלה בזמן שיחת וידיאו.
ממליצה לכל אדם שיש לו הורים מבוגרים, עוד לפני שממש מתחילה דמנציה