“בגיל חמש החלטתי לא להיות קורבן”: צופית גרנט חושפת את הסיפור שמאחורי הדלתות המסתובבות

"בגיל חמש קיבלתי את ההחלטה המשמעותית בחיי – שאני לא אהפוך לקורבן של החיים ושהאושר תלוי רק בי ובבחירות שלי", כך אומרת צופית גרנט, שתגיע בתאריך 5.3 לבית יד לבנים ברעננה ותשתף את הקהל בהרצאתה "דלתות מסתובבות" על המשברים בחייה, על הרגעים המכוננים ועל הכוחות שקיבלה מעולם הקבלה. בראיון ל"רעננה ניוז" היא מספרת על ילדותה, הנישואים המתוקשרים עם שולי רנד, על אחיה שמתמודד עם סכיזופרניה, ומדוע שולי רנד מוכן לקנות את מקומה בגן העדן.

בקרוב, באולם "יד לבנים" ברעננה, יתרחש אירוע שהוא הרבה מעבר להרצאה רגילה. צופית גרנט, אחת הנשים המשפיעות והחשופות בישראל, תעלה על הבמה עם המופע החדש שלה, "דלתות מסתובבות". זהו רגע של חסד, כפי שהיא מגדירה זאת, שבו היא פושטת את המדים של המגישה המוכרת מהטלוויזיה ומניחה על השולחן את הקרביים של חייה: מהנטישה בילדות, דרך המאבקים למען מתמודדי הנפש, ועד לזוגיות המדוברת עם שולי רנד.

רגע לפני עלייתה לבמה פגשנו את צופית לשיחה עמוקה ונטולת פילטרים על המנגנונים שמחזיקים אותה בחיים, על האמונה שאינה תלויה בדבר, ועל ההחלטה המהפכנית ביותר שאדם יכול לקבל: לא להיות קורבן.

"תוך יום נותרתי לבד"

"בגיל חמש וחצי. ביום אחד אני נשארת בלי אבא, בלי אחותי ובלי הבית שהכרתי. ההורים מתגרשים, אבא לוקח את האחים שלי, ואני נשארת עם אמא – ואז אצל סבתא. תקופות ארוכות לא ראיתי אותם. זה שבר שהיה אמור להגדיר את חיי, אבל אני כבר אז, בתור ילדה קטנה, לא נתתי לזה לקרות. שמעתי את אמא שלי אומרת לסבתא, ברגע של כעס, דברים איומים. הבנתי שאני לא יכולה להכביד. ניגשתי לסבתא ואמרתי: 'סבתא, אני יכולה לעזור לך'. מהרגע הזה קיבלתי החלטה להיות ילדה טובה. ההחלטה הזו יכלה להוליד ריצוי הרסני – אצלי היא הפכה ליכולת לייצר אהבה".

מה את חושבת שהציל אותך?
"תפיסת עולם. החלטה לא לחיות בעולם של טורפים. גם כשנפגעתי, גם כשחוויתי בדידות קשה ואפילו פגיעה – בחרתי לא לתת לקורבנות לנהל לי את הנרטיב".

היא לא נכנסת לפרטים, אבל מבהירה:
"רוב הזמן הייתי לבד. הייתי קורבן לפדופיליה. אבל אני לא מגדירה את עצמי דרך זה. אני מגדירה את עצמי דרך הכוח שקמתי איתו".

"קורבנות זו בחירה"

גרנט חוזרת שוב ושוב לאותו משפט שמסכם את ליבת ההרצאה:
"קורבנות זו בחירה. זו תפיסת עולם. לקיחת אחריות נולדת מתוך שברים. משבר הוא לא סוף – הוא הזמנה להתפתחות. הנטייה היום היא לרוץ מהר להדביק תווית, להכריז 'פוסט־טראומה', 'למה לסבול'. אני לא נגד טיפול – אני מטופלת כבר 37 שנה. אבל אל תוותרו על הכלים שבתוככם. תנו למשבר לשהות. תפתחו איתו קשר".

מה זה אומר בפועל?
"לא לרתום את הרוע לשארית החיים. לא להפסיק להאמין בבני אדם. ראינו את הרוע המוחלט, אבל יש גם טוב מוחלט בעולם. האמונה היא כלי שרכשתי. לא נולדתי איתו. גדלתי בבית אתאיסטי לגמרי. אלוהים היה מילה שצועקים כשמקבלים מכה בברך. את האמונה בניתי לבד".

אח שמתמודד עם סכיזופרניה וחמלה שאינה נגמרת

ההרצאה נולדה גם מההתמודדות המשפחתית עם מחלת נפש. אחיה של צופית, שמתמודד עם המחלה, מהווה חלק מרכזי בנושא שעליו היא מדברת בהרצאתה.

"יש לי אח שמתמודד עם סכיזופרניה. בזכותו החלטתי לעזור למשפחות. הפכתי להיות נשיאת 'אנוש'. הבנתי שהשאלה היא לא רק איך החברה מקבלת מתמודד נפש – אלא איך הוא מקבל את עצמו".

איך את רואה את היחס של החברה למתמודדי נפש היום? ואיך את עוזרת להם?
"זו שאלה מורכבת. התמודדות נפש בארץ לא מטופלת עם כל מנעד הכלים שהיא יכולה לקבל. השאלה היא לא רק איך החברה מקבלת אותם, אלא איך הם מקבלים את עצמם. אני לעולם לא אקרא לבן אדם 'סכיזופרן'. הוא אדם שמתמודד עם הפרעה סכיזופרנית. יש לו אישיות שלמה חוץ מהמחלה. בארץ, הטיפול הוא בעיקר תרופתי, וזה גורם לחלק הבריא של האדם להישכח. אדם עם סכיזופרניה הוא אדם שהיה לו פעם ביטחון עצמי, אומץ וכושר פרנסה. כשהסכיזופרניה חזקה מהאדם, זה בגלל שהוא לא עובר תהליכים פסיכותרפיים שמחזירים לו את כישורי החיים. אני אראה לך אנשים עם סכיזופרניה שיש להם בני זוג וילדים והם מנהלים דיאלוג מופלא, ולעומתם אנשים שמסרבים לטיפול. המורכבות מתחילה בטיפול, והטיפול בארץ פרובלמטי".

צופית מזכירה בערגה את הקשר שלה עם גבריאל בלחסן ז"ל, המוזיקאי המחונן שהתמודד עם מאניה־דיפרסיה.
"פגשתי אותו אחרי שראיתי סרט עליו. הוא היה צריך טיפול ברמת חן ולא היה לו איפה לגור. אמרתי לו: 'תעבור לפה'. הוא היה אצלי שנתיים וחצי בבית. הוא הפך לחלק מהילדים שלי, חלק מהחיים שלי. הילדים שלי הרגישו שהוא אח שלהם".

מה נראה בהרצאה?

"ההרצאה 'דלתות מסתובבות' בנויה כסימפוניה של ניגודים. החלק הראשון חושף 'מסכת חיים' שיכלה בקלות להוביל לקריסה טוטאלית ולחוסר יכולת להתרומם. אך החלק השני שונה לחלוטין. החלק השני נורא מצחיק", היא מחייכת. "הוא מדבר שוב על משבר, אבל הפעם אני עושה את זה עם המון הומור. זה הניצחון שלי – להראות שהילדות הזאת לא הייתה רק בור, אלא מקפצה של ניצחון. זה נרטיב שמנהל משברים בתפיסת עולם אחרת. במקום שהמשבר ינהל אותי – אני מנהלת אותו".

אהבה מול שיימינג

אי אפשר לכתוב על צופית גרנט מבלי להתייחס לזוגיות עם שולי רנד, אך היא מבקשת להבהיר: האמונה שלה אינה "נדוניה" שהביאה מהנישואין. מדובר בעבודת חיים.

"אני לומדת קבלה כבר 37 שנים. האמונה היא כלי שרכשתי בדרך, היא לא נולדה איתי. גדלתי בבית אתאיסטי לחלוטין. אלוהים היה מה שאומרים כשמקבלים מכה בברך. אבל גיליתי שבכלי התורני ובאמונה יש המון כוח. שולי תמיד אומר שהוא מוכן לקנות את העולם הבא שלי, כי ההתנהלות שלי היא לראות טוב ולעשות טוב. זה הכול".

שתיקה כעוצמה

חייה האישיים של צופית סוקרו בהרחבה, לעיתים באופן כואב, במיוחד סביב המאבקים עם אשתו לשעבר של שולי רנד.

"אם לא הייתי דמות ציבורית, השיימינג הזה לא היה מעניין אף אחד. אני מתמודדת עם זה בשתיקה. 'תשמע בזיונו – ידום וישתוק'. תבעתי וזכיתי. אני בעיקר מרחמת עליה. כואב לי שהיא לוקחת את עצמה למקום כל כך נמוך. שולי הוא האדם הכי מדהים שאני מכירה בחיים שלי, אדם נדיר, ואני מרגישה שאני חייבת להגן עליו. השקרים שנאמרים, כאילו הוא לא בקשר עם הילדים שלו, הם גיבובי שטויות. הוא בקשר מדהים איתם".

צופית לא חוסכת בביקורת גם כלפי תופעות חברתיות רחבות יותר, כמו הקמפיין נגד גיוס בנות לצבא.
"זה כל כך טיפשי ופתטי בעיניי", היא אומרת בנחרצות. "במקום להתנגד לגיוס בנות, תילחמו לגייס את החרדים. אל תבלבלו את המוח. זה דוחה אותי".

איזה ציון את נותנת לעצמך כאימא?
"אני חושבת שאני בסדר. אני אימא נורא שותפה, מגוננת אבל גם משחררת. בטוח עשיתי מלא טעויות, היו מקומות שהייתי רכה מדי. אבל המסר הכי גדול שלי לילדים שלי הוא שהחיים לא מושלמים. הם תהליך חניכה אחד, מתחילתם ועד סופם".

שאלה לסיום, מה הלאה? חשבת ללכת לפוליטיקה?
"בחיים לא", היא עונה ומחייכת. "כל מה שאני רוצה זה לסייע לאנשים, ואני מצליחה לעשות זאת בדרך שלי".

הרצאתה של צופית גרנט תתקיים ב־5.3 בהיכל התרבות יד לבנים ברעננה בשעה 20:00.  רכישת כרטיסים ב-8864* או דרך הקישור:
https://tickets.raanana.muni.il/event/26836