המלאכית שהצילה אותי
שלמה יצחק (52), מהוד השרון, נשוי לשרונה ואב לשלושה ילדים – זכה לתרומת כליה.
אחד הסיפורים המרגשים שעקבנו אחריהם השנה, הוא של שלמה יצחק, שהיה זקוק באופן דחוף לתרומת כלייה. יצחק שהתנדב ועזר כל חייו לאחרים, המתין זמן ממושך לתרומת כליה שתציל את חייו. טלפון שקבל לפני 4 חודשים מ"עמותת מתנת חיים", טלטל את עולמו.
"התקשרו אליי ואמרו לו שנמצאה לי תורמת. מדובר באישה מלאך – שעשתה זאת בהתנדבות מבלי להכיר אותי", מספר יצחק בהתרגשות.
יצחק, תושב העיר, מתנדב במשך שנים בעמותת "ידידים בדרכים" ובעמותת "חיילים של זהב", הפסיק להאמין בשלב מסוים שימצא לו תורם. משפחתו שחיפשה אחר תורם במשך תקופה ארוכה, עטפה אותו ודאגה לו. בשנה האחרונה מצבו החל להידרדר – טיפולי הדיאליזה לא הועילו והוא היה צריך לעבור השתלת כלייה בדחיפות.
בתאריך ה-17.5.2023 הוא עבר ניתוח משנה חיים בזכות אישה שהוא מכנה – אחות ומלאך. האישה שבחרה לתרום את כלייתה עשתה זאת לאחר ששמעה הרצאה על מקרה דומה.
"הייתי בשוק שהודיעו לי. למרות שאני מתנדב ומסייע לאחרים, היה לי קשה להאמין שמישהי שלא מכירה אותי כלל מוכנה לעבור את הניתוח עבורי. זה היה רגע מטורף ומרגש, נשארתי ללא יכול לנשום כשפגשתי אותה".
לדבריו של יצחק, המפגש בינו לבינה ומשפחותיהם היה רגע מכונן בחייו: "הבנתי שאין ייאוש בעולם ושתמיד יש תקווה. קבלתי את הבשורה ביום ההולדת שלי – שזו המתנה הכי מרגשת שיכולתי לקבל".
איך אתה מרגיש כיום?
"אני שמח ומאושר. אני צריך להתחזק ושזה יקרה אשוב להתנדב כמו שאני אוהב. כרגע אני מתכנן לחגוג את החג בחיק משפחתי ורוצה להעביר מסר לכולם – לא משנה כמה קשה לפעמים – תמיד יש תקווה. שנה טובה, בריאה ומתוקה לכולם – תהיו טובים".
שתהייה שנה מלאה בבקבוקים
ברכה שוסית (76), תושבת כפר סבא, אספנית בקבוקים, הצליחה לממן לבתה טיול לחו"ל וקניית מכונית. למרות גילה, היא יוצאת לרחוב בחום ובקור ואוספת בקבוק לבקבוק. לרגל החג היא מספרת לנו על החלום הבא שהיא עומדת להגשים
ברכה שוסית, אלמנה בת-76, אם ל-2 ילדים, לא נחה לרגע. לדבריה, מנוחה זו פריבילגיה לעשירים. במשך 28 שנים היא עבדה בדואר ברעננה – עד גיל הפנסיה. בשנים האחרונות היא החלה לאסוף בקבוקים ריקים כדי לעזור לבתה לטוס לטיול בחו"ל. התעסוקה ודמי הכיס שנאספו מבקבוק לבקבוק – גרמו לה להמשיך באיסוף בייחוד כעת כשהיא חיה מקצבת זקנה זעומה.
המבצע הבא: טיול לארה"ב
שוסית: "בתי רוצה לנסוע לארה"ב. אני מסתובבת ברחובות ואוספת כל בקבוק שאני מצאת כדי לממן לה את הטיול. זה לא פשוט. אנשים בעיר כבר מכירים אותי ומביאים לי שקיות מלאות בבקבוקים ופחיות ריקות. יש הרבה קשיים למשל עד לאחרונה אחת החברות לאיסוף בקבוקים שלחו אליי משאית. לצערי החברה פשטה רגל ואין לי למי למסור את הבקבוקים. המזל שלנו הוא שהתקינו מכונות לאיסוף בקבוקים בסופר וזה פתר לנו את הבעיה".
שוסית החלה לאסוף בקבוקים לפני 12 שנה. בתה רצתה לנסוע טייל ולא היה לה מספיק כסף. "ראיתי ברחוב אנשים שאוספים בקבוקים ריקים. החלטתי לצאת לרחוב ולנסות את זה בעצמי כדי לשמח אותה. זה היה בתקופה שעבדתי בדואר. קמתי ב-3 לפנות בוקר כדי לאסוף בקבוקים ולהספיק לעבודה. כשבתי חזרה מהטיול היא אמרה לי: 'אמא, אני צריכה רכב'. אני ישר נדלקתי והתחלתי בסבב נוסף שארך 4 שנים. כיום אני אוספת לה כסף לטיול הבא. כשאני לא פותחת 'במבצע' אני נעזרת בכסף לכלכלה בסיסית – תשלומים ואוכל".
קבלתי את החיים במתנה
בינואר האחרון ראיינו את חיים בוארון תושב הוד השרון, שחיו ניצלו בנס בעת שמכוניתו נבלעה בתוך בולען כתוצאה פיצוץ בצינור מים ראשי בעיר הוד השרון. הבולען בכביש 'בלע' את מכוניתו של בוארון שהצליח להיחלץ ממנה ברגע האחרון.
בוארון שהספיק לקנות רכב אחר, מספר על החיים שנתנו לו במתנה ועל הפחד מכל מהמורה בכביש.
"אני שמח שחיי ניצלו ולמעשה קבלתי אותם במתנה". לדבריו של בוארון במהלך השנה האחרונה נפערו בעיר לא מעט בורות ובולענים: "המקרה שלי היה הכי חמור – כמעט ואיבדתי את חיי. למזלי אני בעל תושייה והצלחתי לצאת מהרכב ולברוח מהמוות בזמן".
כזכור, בינואר האחרון שקע בוארון עם רכבו ברחוב השומר סמוך לביתו. לדבריו, מאז הטראומה שנגרמה לו הוא לא חזר לעצמו. בוארון מאשים את העירייה בכך שהתנהלותה הובילה למחדל ומזכיר שכמה דקות לפני ששקע, ראה פקחים שהבחינו בשקיעת האדמה אך עזבו את המקום. הפרשה הכתה גלים בכל הארץ לאחר שנחשף סרטון שבו נראו סיירים מגיעים לזירת האירוע זמן קצר לפני שהבור נפער. בעירייה הודו אז כי "הייתה טעות בשיקול הדעת של כוח הסיור.
מה מצבך כיום?
"הצלחתי לקבל פיצוי על הרכב שניזוק ורכשתי רכב אחר. למרות שקבלתי את חיי במתנה – אני עדיין חיי בתוך הטראומה. כל בור קטן או אבן בכביש מקפיצים אותי. קשה להתאושש ממה שעברתי אבל אני מנסה".
מחבקים את העולים
לפני שנה ראיינו את בני הזוג יהונתן וברברה ויינבוך, שעלו לארץ יחד עם שני ילדיהם וחגגו את החג לראשונה בארץ.
המשפחה שהגיעה היישר למרכז הקליטה ברעננה כדי להתחיל את חייהם החדשים, מספרת על שנה מלאה בעשייה.
"עזבנו את בונוס איירס כדי שהילדים שלנו יוכלו לגדול בביטחון ולאפשר להם חיים טובים יותר. הגענו לרעננה להתגורר לצדם של אחי ובני משפחתו. בשנה האחרונה הספקנו ללמוד את השפה וגם למצוא עבודה בארץ".
בני הזוג שעזבו משרות בכירות – התגוררו באולפן ברעננה ותרו אחר עבודה מתאימה. כיום שנה אחרי הם שמחים ומאושרים ומספרים שכל המשפחה שמחה לחגוג את החג בביטחון כאן בישראל יחד עם משפחתם. "הילדים שלי שמחים לגור כאן – הם שואלים למה לא עברנו לכאן קודם", אומר ווינבוך ומאחל לכולם חג שמח, שנה טובה ומלאה בטיולים ברחבי הארץ.
