בית הספר חורב, נחשב לאחד המוסדות החינוכיים המצליחים ברעננה – עם אפס אחוז נשירה ומאה אחוז מוטיבציה להישגים – אבל כשזה בא לידי ביטוי בתקציבים עירוניים נראה שהמערכת הענפה של המרכז התורני חורב, שנוסד בשנת 2013, לוקה בחסר, בלשון המעטה.
אין דרך להסביר מדוע בשעה שתלמידים מזרמים אחרים שמוכרים על ידי משרד החינוך מקבלים דברים בסיסיים כמו מבנה ראוי, מזגנים, ציוד הגיינה ומתקנים בסיסיים ובחורב ההורים צריכים לממן זאת בעצמם – עובדה שבאה לידי ביטוי בשכר הלימוד הגבוה.
בשיחה עם הרב ישראל דנציגר, שעומד בראש העמותה וגם מנהל את בית הספר היסודי, הוא מבקש להתייחס להישגים, ופחות למחלוקות עם העירייה, אבל אלה עולים מעצמם כשרואים את המספרים.
"ראש העירייה, חיים ברוידא, מנהיג מדיניות שכל הילדים בעיר שווים, אבל בפועל העירייה מעבירה אלינו רק את מה שהחוק מחייב וישנם פערי תקצוב בין תלמידי חורב לשאר תלמידי רעננה ואני מצר על זה", אומר הרב דנציגר.
"אני לא מבין מי מרגיש מאוים מפנינו? יכול להיות שרואים ילדים תורניים וישר מקבלים סטיגמה של מוסד חרדי, אבל זה לא המצב. "התלמידים מגיעים מכל הזרמים של החברה הישראלית ורבים מהתלמידים מגיעים ממשפחות חילוניות.
לא ראיתי שיצאתם למחאות או הפגנות נגד התקצוב העירוני.
"גם לא תראה. אנחנו לא באים בדרישות. אם היינו רוצים להפגין אין לנו בעיה לעשות את זה. אנחנו נמצאים על אחוזה ומספיק שנוציא שלטים וזמבורות כדי לעורר עניין, אבל זו לא דרכנו. אנחנו מאמינים שילדי חורב צריכים לקבל כמו כל ילד ברעננה. לא שקל אחד יותר, אבל גם לא שקל אחד פחות. מה שהעירייה לא נותנת ההורים משלימים, ולראיה הם משלמים את שכר הלימוד הכי גבוה שמשרד החינוך מתיר לנו לגבות".
המצב הלא שוויוני הזה עשוי להשתנות בקרוב, אחרי שסיעת "שבת אחים", בראשות מאיר גרידיש, הכניסה למועצה שני מנדטים. גרידיש, שהתגאה לאורך קמפיין הבחירות, בתפקידו הציבורי בקהילת חורב, עשוי להיות שובר השוויון בנושא שמחכים לו 600 תלמידים מכל מסגרות החינוך של חורב ברעננה מגיל גן ועד גיל תיכון.בית הספר, כ90 אחוז מהתלמידים הם תושבי רעננה
. כשאני שואל את הרב דנציגר האם הוא תולה תקווה לשינוי בקדנציה הקרובה הוא משיב בחיוב, ומוסיף כי הוא לא מבין מדוע יש גורמים שמתנגדים להקצות למוסד שבראשו הוא עומד תקציבים שווים לשאר המוסדות. "אני לא מבין מי מרגיש מאוים מפנינו", הוא אומר. "יכול להיות שרואים ילדים תורניים וישר מקבלים סטיגמה של מוסד חרדי, אבל זה לא המצב. "התלמידים מגיעים מכל הזרמים של החברה הישראלית ורבים מהתלמידים מגיעים ממשפחות חילוניות. אנחנו מקיימים שיח מכבד עם כולם. כל ההורים כאן עשו צבא ויש לנו בוגרים רבים שמשרתים בצבא. זה לא בני ברק. אנחנו לא עושים פרובוקציות, לא פותחים דוכן תפילין בכוח. אנחנו מאמינים בחיה ותן לחיות".
השאלה אם רעננה עדיין מאמינה במוטו הזה.
"שאלה טובה. שמע, אני ברעננה 40 שנה ואני לא זוכר מצב כזה. פעם זו הייתה עיר מאוד סובלנית שהכילה את כולם, אבל בשנים האחרונות יש תחושה כללית בארץ שמחלחלת גם לרעננה, של חוסר סובלנות וחבל".
מה הייחוד של בית הספר?
"מדובר בבית ספר רגיל לכל דבר שנותן מענה לאנשים שרוצים חינוך תורני איכותי ולא מעורב. יש בעיר קהילה גדולה של עולים שרוצים מוסד כזה ואין להם מענה כי יש בית ספר חרדי אחד והוא מלא. אצלנו אין אג'נדה מיוחדת. יש שעות נוספות של לימוד תורה, אבל זה לא במקום לימודי ליבה , אלא בנוסף".
מה ההישגים של בית הספר?
"במבחנים הרגילים, כמו מיצ"ב, הממוצע בין 80 ל-90, הרבה מעל הממוצע הארצי. קח בחשבון שיש כאן הרבה עולים, שעברית זה לא שפת האם שלהם, מה שמגדיל בעיניי את ההישג".
מעבר להצטיינות בלימודים בית הספר מתגאה באפס אחוז נשירה. "מדוע שתהיה נשירה? הרי כל התלמידים מקבלים יחס טוב והם רוצים להיות פה. לא רק התלמידים, גם ההורים, מגלים מעורבות בריאה ואכפתיות גדולה. יש כאן דלת פתוחה וכל ההורים יודעים שאם יש בעיה הכי קטנה אנחנו כאן כדי לטפל בה בזמן אמת. זו הסיבה שאין כאן אלימות. אנחנו מקפידים עם הילדים על דיבור מכבד וזה ניכר בשטח. עולם הילדים קולט ומקבל. ברגע שילד רואה שאתה אוהב אותו הוא מחזיר לך באהבה. זה הכי פשוט שיש".
תגובה אחת
אז לחורב יש בעיה עם העיריה. במקום לפתור אותה (למשל לתבוע את העיריה) הם מעדיפים לגזול כספי הורים. משל למה בדבר דומה?
הרשות המקומית (המדינה) לקחה קבלן זבל (חורב) לפנות את הזבל (לתת חינוך). הרשות לא מעבירה לקבלן תשלום – הקבלן נכנס לבתי האנשים ולוקח מהם תשלום.
ההורים אידיוטים שהם משלמים.