בזמן שרבים מהמגויסים למילואים מתמודדים עם אתגרי שדה הקרב, ישנם גם כאלה הניצבים בחזית רגשית לא פחות מורכבת. גילי טלמון (61), רכזת גמלאים מנוסה, מצאה את עצמה מגויסת לתפקיד יוצא דופן: ליווי משפחות שכולות. בשקט, ברגישות ובמסירות היא מספקת כתף תומכת לאלו שאיבדו את היקר להם מכל. בראיון מיוחד היא מספרת על המעבר מעבודה עם גמלאים לתפקיד הצבאי המורכב, על הכוח שהיא שואבת מהמפגשים המרגשים ועל האתגרים שמלווים אותה בדרך.
טלמון, אם ל-3 ילדים, תושבת רעננה, בוגרת קול ישראל וכיום עובדת כרכזת גימלאים בעיריית רעננה, זכתה לאחרונה באות מופת והצטיינות על תפקידה מאגף המודיעין.
"שירתתי במשך 14 שנה כמודיעת נפגעים. בפרוץ מלחמת חרבות ברזל נקראתי לשירות המילואים בצו 8. מאז אני מלווה משפחות שכולות דרך אמ"ן – אגף המודיעין. אני מסייעת למשפחות ברגעים הכי קשים שלהן. בתחילת המלחמה הגעתי למשפחות עם מארז וגלויית תנחומים מהצבא כפי הנהוג, עם הזמן החלטתי להרים את הכפפה ולסייע למשפחות בעוד מישורים".
טלמון מספרת על הסיפוק מתפקידה ועל הקשרים החמים שהיא יוצרת עם המשפחות. לאחרונה זכתה לסייע בחתונת בני זוג שמיהרו להתחתן בבית החולים עקב מחלתה של אם החתן. "אין סיפוק גדול יותר מהתמיכה ממשפחות. אני זוכה לסייע לבני ובנות זוג של הנופלים, להורים שכולים ולכל מי שבא במגע עם השכול. אני מגיעה לשבעה עם מארז וגלויה כפי שהיה נהוג עד כה אבל נשארת עמם בקשר לעד – כל עוד הם זקוקים או חפצים בכך. אני מסייעת למשפחות שכולות של מפונים במציאת דיור, בשיחות, תומכת בהם ומלווה אותם בכל עת וצורך".
מדובר בתפקיד לא קל שדורש תעצומות נפש. כיצד את מתמודדת עם כל הרגשות והמחשבות בסופו של יום כשאת שבה לחיק משפחתך?
"אכן מדובר בתפקיד לא קל ומלא ברגש אך יחד עם זאת אני מרגישה סיפוק רב שאני מסייעת לאותן משפחות ששכלו את יקיריהן. אני זוכה גם להיות בשמחות כמו למשל החתונה של בני הזוג שמיהרו להתחתן בגלל מחלת האם. הצלחתי לארגן עבורם שמלת כלה, טבעות, שרשרת וצמיד. יש לי הרבה קשרים ואני משתמשת בהם לטובתן".
ביום יום את עובדת עם קשישי רעננה, לפי מה שאת מספרת בטח גם הם נהנים מטיפולך המסור. הם לא מתגעגעים אלייך ומצפים שתשובי?
"הם אכן מתגעגעים אבל יודעים שאני עושה תפקיד חשוב וממתינים לחזרתי. הם שולחים לי עוגיות ומאפים כדי להמתיק את יומי".
