האם אי פעם פגשתם אישיות שהיא באמת גדולה? ענקית? האם הרגשתם את יראת הכבוד בנוכחותו שרק מתגברת כאשר הוא מעניק לך מעצמו?
בערך לפני ארבעים שנה, סטודנט מצליח לפילוסופיה הלך לפגוש הוגי דעות ואנשי מעשה יהודים של אותה תקופה. הוא פגש את הרבי מלובאוויטש, שאל שאלות והרבי ענה. לקראת מה שנראה לו כסיום הראיון, הרבי אמר שגם הוא היה רוצה לשאול שאלה. השאלה הייתה: "מה אתה עושה בשביל החיים היהודיים בקיימברידג?"
הסטודנט, יונתן סאקס ז"ל, הפך ברבות הימים לרב הראשי של חבר העמים הבריטי, ובלי קשר לתאריו המרשימים, הוא באמת היה גדול. כאשר הגיע לעמדת הרב הראשי, ראיינה אותו רשת ה- BBC. הם שאלו אותו מה גרם לו להיות רב. הוא ענה, ששאלתו של הרבי – מה אתה עושה בשביל החיים היהודיים בקיימברידג' – היא זו שתדלקה את דרכו אל כס הרבנות.
הרב סאקס דיבר על האנשים הגדולים שפגש, כיצד חש את גדולתם. בחדרו של הרבי מליובאוויטש הוא חש משהו אחר: הוא חש את גדולת עצמו.
הרב סאקס החזיק בדעה שישנה סברה מוטעית לגבי הרבי, שהרבי יצר חסידים. הוא עומד על כך שלא כן הדבר. הוא טוען שהרבי יצר מנהיגים.
"בהעלותך את הנרות", מתחילה פרשתנו ומסבירה כי יש להיטיב את הנרות במנורת המקדש ולהדליקן עד שהשלהבת תהיה עולה מאליה. הבער את אותן להבות, מעודדת הגמרא, עד שהן דולקות חזק ויציב, עד שהן לא מהבהבות ולא מתנודדות. אז, ורק אז, הן מוכנות לכך שתיקח מהן את האש שממנה הדלקת אותן ותעבור להדלקת הנר הבא.
כחומר למחשבה, רבים מאיתנו מי כהורים ומי כמורים מרבים להטיף את רעיונותינו ודעותינו הלוך וחזור כאילו אין לשומעים אנטלגנציה ,מאירה לנו הפרשה שעדיף וכדאי להעביר את האור בצורה שבה מאזיננו ירגישו את גדולתם ויכולותיהם שלהם ויאירו מעצמם ובכח עצמם "שתהא השלהבת עולה מאליה"
