במלאת ארבעים שנה לארכיון העירוני, יוצא לדרך אחד המיזמים התרבותיים הגדולים בתולדות רעננה: ספר חדש המתעד את סיפוריהם של תושבי העיר מראשיתה ועד ימינו. הספר, שנקרא "רעננה-רקמה אנושית אחת", הוא מסע בין תשע שכונות, עשרות ראיונות, מאות תמונות ואלפי זיכרונות. הוא נולד מתוך אמונה עמוקה בחשיבות תיעוד ההיסטוריה המקומית והמורשת המשפחתית.
הפרויקט החל ביוזמה משותפת של דרורה כהן, שכיהנה אז כחברת מועצת העיר ועמדה בראש מועצת המתנדבים, ושל רחל ריינשטיין, מנהלת הארכיון העירוני מזה 23 שנים. ״רצינו לשמר את קולות התושבים עצמם, לא רק מסמכים רשמיים. כך נולדה היוזמה לראיין עשרות משפחות ותושבים וותיקים מכל שכונות העיר".
צוות המתנדבים עבר הכשרה ייעודית בתחום תיעוד וראיונות עומק, ולאורך חודשים ארוכים יצא אל השטח. הם ראיינו כ-40 מרואיינים, תיעדו בוידאו ובסטילס, תמללו את הסיפורים ואספו חומרים מקוריים מבתיהם של המרואיינים – מכתבים, תעודות, יומנים ותצלומים נדירים. ״הכול נעשה מתוך אהבה גדולה למקום ולזיכרון, זה היה תהליך אנושי, אינטימי ומרגש מאוד", אומרת ריינשטיין.
רקמה של זיכרונות
לאחר איסוף החומרים, הועברו הראיונות לסופרת נורית חליף – מי שבעברה שימשה גם ראש מחלקת התרבות בעירייה – והיא הפכה את התמלילים לסיפורים ספרותיים קצרים, מלאי חיים ורגש. האמנית והמעצבת הגרפית אווה גרובגלס עיצבה את הספר, ורחל ריינשטיין עצמה שימשה כעורכת ההיסטורית והמפיקה הראשית.
ריינשטיין: "הספר הזה הוא ממש מפעל חיים. זה לא עוד אלבום תמונות או חוברת זיכרון, אלא יצירה רחבת היקף שמאגדת בתוכה מאות שעות של תיעוד, חקר וכתיבה. כל סיפור עבר תהליך עריכה מוקפד.
הספר, בן חמש-מאות עמודים, מכיל לא רק סיפורים אישיים אלא גם רקע היסטורי נרחב על כל שכונה: מהעליות הגדולות, דרך ימי המעברות, ועד להקמת מוסדות החינוך והתרבות בעיר. שלושים עמודים מוקדשים למקומות ההיסטוריים שבהם עברו התושבים בדרכם לרעננה – מעיירות בפולין ובתימן ועד כפרים במרוקו וברוסיה".
בחירת שם הספר
״בחרנו בשם ‘רקמה אנושית אחת’ משום שזה בדיוק מה שרעננה בעיניי״ מסבירה ריינשטיין. ״אנשים הגיעו לכאן מכל קצות תבל – מתימן, מפולין, מעיראק, מרוסיה, ממרוקו ובנו יחד קהילה אחת מלוכדת. לכל אחד מהם יש סיפור חיים ייחודי, אבל יחד הם יוצרים פסיפס של עיר, של עם, של מורשת".
נשים, גברים וזיכרון עירוני
ריינשטיין עצמה מנהלת את הארכיון העירוני מאז 2002, אך הקשר שלה למורשת העיר עמוק בהרבה. ״אמי הייתה ניצולת שואה, והסיפורים שלה ליוו אותי מאז ילדותי״ היא משתפת. ״הבנתי שזיכרון זה לא רק נוסטלגיה, אלא אחריות. לשמר, להעביר הלאה, לאפשר לדורות הבאים לדעת מאיפה הם באו".
הארכיון העירוני של רעננה, שמציין השנה ארבעים שנות פעילות, משמר מסמכים נדירים, ספרי פרוטוקולים מימי המועצה הראשונים משנת 1938, תצלומים מראשית ההתיישבות, ומאגר עצום של תיעודי משפחות. ״יש לנו כאן אוצר של ממש. אני רואה איך העיר נולדה מחדש בכל עשור – מהקמת השכונות לעולים, דרך שנות ה-80 וה-90 של ההתפתחות העירונית, ועד ההווה".
מה דעתך על ההתפתחות של העיר?
"למרות השינויים שחלו בעיר, רעננה לא איבדה את אופייה החם והקהילתי. העיר מתפתחת, נבנות שכונות חדשות ומבני ציבור, אבל האנשים כאן עדיין מחוברים לשורשים. גם ראש העיר חיים ברוידא, מבין את חשיבות ההיסטוריה ותומך מאוד בעבודת הארכיון".
ספרי על ערב השקת הספר שנערך ביום רביעי, לאלו תגובות זכיתם?
"בערב ההשקה החגיגי של הספר, נכחו מאות תושבים נרגשים. האולם היה מלא עד אפס מקום. את הערב הנחה לירון זייד, יליד ותושב העיר, ובמהלך הערב שר הזמר טל סונדק – גם הוא רענני. הבמאית שולי בריסקין ביימה את האירוע, וההפקה כולה נוהלה על ידי ריינשטיין על ידי. מי שיזם ותמך ויזם בנוסף בהוצאת הספר היה ועד חקלאי רעננה, בראשות מלאכי ריינר ונחמיה תנא, מתוך הערכה ותודה לחלוצי העיר ולמשפחות העולים הראשונים. בלי התמיכה של ועד חקלאי רעננה לא היינו מצליחים להוציא את הספר לאור״ מודה ריינשטיין. ״הם הבינו את החשיבות של הנחלת המורשת החקלאית ושל הסיפור המקומי, והיו שותפים מלאים לאורך כל הדרך".
בסוף השיחה היא מוסיפה בחיוך: ״זה אולי נשמע גדול, אבל בסוף הכול מתחיל באדם אחד ובסיפור אחד. מכל הסיפורים האלה יחד, נוצרת רקמה אנושית אחת – רעננה שלנו".
בסיום הערב חולקו עותקים ראשונים של הספר למרואיינים ולבני משפחותיהם. מי שמעוניין לרכוש עותק – יכול למצוא אותו בארכיון ברחוב גולומב – מול מרפאת שועלי.
