העיר שמוכיחה דרך המספרים: רעננה היא בית אמיתי לקהילות שונות
רעננה מקבלת ציון של 68% במדד החופש העירוני – הציון הנמוך באזור השרון – אך בניגוד לפרשנות שעלולה לעלות, הנתונים עצמם לא מצביעים על כשל.
להפך: הם מציגים עיר שמנסה לתת מקום לכל הקהילות שחיות בה, ולייצר מרחב עירוני שמאזן בין גישות, צרכים ואורחות חיים שונים.
רעננה אינה עיר “חד־צדדית”.
היא לא תל אביב – אבל גם לא עיר סגורה.
היא מייצרת מרחב שמאפשר חיים משותפים של אוכלוסייה חילונית גדולה לצד ציבור מסורתי וקהילות דתיות.
האיזון הזה – שמטבעו מורכב – משתקף בכל סעיפי המדד.
החינוך כמגדלור של פתיחות ושוויון — לכל הקהילות
רעננה מקבלת 11 מתוך 11 נקודות בחינוך – הנתון הגבוה ביותר והחשוב ביותר במדד.
וזה לא הישג טכני.
זה מייצג תפיסה:
לכל הורה בעיר – חילוני, דתי או מסורתי – מגיע לדעת איזה תוכן נחשף לילדו.
רעננה מפעילה מערך פיקוח שקוף ויעיל, ובכך:
- מגנה על משפחות מסורתיות מפני תכנים שלא מתאימים לערכיהן,
- מגנה על משפחות חילוניות מפני פעילות חיצונית פולשנית,
- שומרת על מרחב חינוכי ניטרלי, מקצועי ואחראי.
זה מהלך שמחזיק את כל הקהילות — לא רק אחת מהן.
תמיכה יוצאת דופן בקהילות פלורליסטיות – ועדיין שמירה על רגישות מסורתית
המדד מעניק לרעננה ציונים גבוהים מאוד בתחומים שיש בהם רגישות ציבורית:
- 6 מתוך 6 בקהילת הלהט"ב – אירועים, מרכז גאה פעיל, מענה רגשי והכרה עירונית.
- 4 מתוך 6 בפלורליזם דתי – תמיכה בקהילות לא־אורתודוקסיות, הכרה בבית הכנסת הרפורמי.
- 13 מתוך 13 בקבורה אזרחית – שירות מלא, שוויוני, זמין.
אלו נתונים שמוכיחים:
רעננה נותנת מקום אמיתי לקהילות שלא תמיד מקבלות במה בערים אחרות.
ומנגד – בתחומים שבהם העיר נוקטת זהירות, כמו מסחר בשבת או מתן שעות רחצה בהפרדה, אפשר לראות לא כ”חוסר חופש”, אלא כבחירה מודעת להתחשב בציבור הדתי-מסורתי הגדול שחי בעיר.
במילים אחרות – התחומים שבהם המדד מוריד נקודות הם בדיוק התחומים שבהם רעננה נותנת מקום לקהילה נוספת.
הפרדה מגדרית ובריכות – תמונת מציאות מאוזנת, לא קיצונית
המדד מציג שני נתונים בעייתיים לכאורה:
- הנחה של 20% לרחצה בהפרדה,
- אירועים שבוצעו בפועל בהפרדה.
אבל כאשר מביטים על זה כחלק מהפאזל העירוני, מגלים משהו אחר:
רעננה אינה עיר שמבטלת את צורכי הציבור המסורתי, אלא מאפשרת לו שירותים מוגבלים – בלי לכפות אותם על הציבור החילוני.
זהו תיחום ברור של מרחבים, שיעילותו ניכרת בכך שאין בעיר קונפליקטים חריפים בין קהילות.
—
שבת בעיר: מדיניות שמשרתת שתי אוכלוסיות במקביל
תחום השבת הוא אולי המפתח להבנת רעננה:
- המסעדות פתוחות – לציבור החילוני, למשפחות, לבילוי.
- מרבית המרכולים סגורים – בהתאם לצביון מסורתי מבוסס.
- אין “שבירת שבת”, אבל גם אין כפייה.
המדד רואה בזה “מינוס”.
הקהילה המקומית רואה בזה איזון.
השוואה לערי השרון: מי נותנת חופש – ומי נותנת איזון?
| עיר | ציון | אופי מדיניות |
|---|---|---|
| הוד השרון – 84% | ליברליות ברורה ומוצהרת, פחות מרחב למסורת. | |
| הרצליה – 77% | פתיחות מלאה, דגש על קהילות וקהילתיות. | |
| כפר סבא – 73% | חילוניות חזקה, אך עם פערים ביישום. | |
| רעננה – 68% | החופש מחולק — לכל קהילה במידת הצורך. |
רעננה אינה הראשונה ב“חופש”, אבל היא ראשונה ביכולת לייצר חיים משותפים אמיתיים.
המספרים לא נגד העיר — הם פשוט משקפים עיר מורכבת
רעננה היא דוגמה נדירה לעיר שמצליחה:
- להיות פלורליסטית,
- להיות מסורתית,
- להיות פתוחה,
- להיות יציבה,
- ולתת מקום לכל אחד ואחת.
זו לא עיר שרודפת אחרי המדד.
זו עיר שרודפת אחרי חיים הרמוניים בין קהילות שונות.
ולכן – הציון של 68% לא מספר את האמת.
האמת נמצאת בחיי היומיום: בבתי הספר, במסעדות, בשבתות, בשכונות, וביכולת של תושבים שונים כל כך – לחיות יחד.
רעננה אולי לא “הכי חופשית”,
אבל היא בהחלט אחת הערים הכי מאוזנות והכי רגישות לקהילותיה.
תגובה אחת
זה בדיוק ההבדל בין "נתונים" ל"מידע".
כל הסקרים והסטטיסטיקות מתייחסים לנתונים כי הכי קל לעבוד איתם ולעבד אותם ומתעלמים מהמידע שעומד מאחורי הנתונים, כי לעבוד איתם ולעבד אותם קשה יותר ואם מסתכלים על הפרסומים ברשתות "מי בכלל רוצה לעבוד קשה" ?
אז תודה דודי שאתה כן עובד קשה ומזל טוב על ה"לא יום הולדת" שלך.
אביחי