ג'ונתן טיקק (45) אימן קבוצות בענף הפוטבול בארה"ב שם התגורר. לפני כשנתיים עבר להתגורר עם אשתו ושלושת ילדיו בעיר רעננה. זמן קצר לאחר עלייתו לישראל החל לעבוד בהייטק לצד לימודיו באולפן. בהמשך הפך למאמנה של נבחרת ישראל בפוטבול – שמצליחה להעפיל למקומות הראשונים בעולם. החיים ברעננה נראו מבטיחים, עד לרגע פיגוע הדריסה שהתרחש לפני שנה – בה נדרסה למוות עדנה בלושטיין בת ה-79 ונפצעו כ-18 אנשים. בין הנפצעים היה בנו של טיקט.
"הפיגוע תפס אותנו לא מוכנים, אשתי התקשרה אליי מבוהלת וסיפרה שקרה משהו לאיתן. הייתי בקרבת מקום, ראיתי את כוחות ההצלה ומיד הבנתי שבני בסכנה. הגעתי לתחנה שבה הוא המתין לאוטובוס לאחר שסיים את לימודיו. הוא שכב על הכביש עם פגיעה בראשו והיינו מאוד מבוהלים. הוא הובהל לבית החולים עם זעזוע מוח ופגיעות נוספות מהם סבל אך ניצל בנס", אומר טיקק ומספר שלמרות התלאות שעבר עם בנו בדרך להחלמה – החיים ברעננה בטוחים יותר מאשר בארה"ב.
לפני כשבוע חזרה נבחרת ישראל בפלאג נשים וגברים מטורניר הכנה בגרמניה, לקראת אליפות העולם. לדבריו של טיקק, קבוצת הגברים אותה הוא מאמן מעורבת בחיילים, אזרחים, חילוניים ודתיים שערבים זה לזה. "אירועי ה-7.10 ומלחמת חרבות ברזל, נוגעים בכולנו בדרך כזו או אחרת. יש לנו שני חיילים שהם תושבי רעננה – שלוקחים חלק במלחמה, שחקן אחד שאחיו נרצח בנובה ושחקן שאחיו נפגע בעזה לפני שבועיים. יצא לי לאמן לא מעט אך מעולם לא נתקלתי בשחקנים עם כזו נחישות וגבורה. המטרה ולהביא לישראל כבוד ולשים אותנו על המפה".
התחרטת שעלית לישראל ברגע שראית את בנך שרוע על הכביש עם פגיעת ראש?
"לרגע לא. לצערנו תמיד יהיו פיגועים כאלה או אחרים. כשבני איתן נפגע הוא היה רק בן עשר ונלחם בפציעה בגבורה ובאומץ. שבוע לאחר ששב לבית ספרו הוא ביקש לנסוע באוטובוס. הוא אמר לי: 'אבא אני רוצה לנסוע באוטובוס. אני לא מפחד. אם אתן לפחד להשתלט עליי – המחבלים ינצחו'. המשפט שלו כל הזמן מהדהד בראשי, מספק לי השראה גם כבן אדם וגם כמאמן וזו גם רוח הקבוצה שלנו".
האם אתה מרגיש בטוח מבחינה ביטחונית בעיר רעננה?
"לגמרי, כאן אני וילדיי יכולים להסתובב בעיר, לטייל בפארק מבלי לחשוש. בארה"ב כמעט בכל רגע מתרחש אירוע אלימות כזה או אחר. זה נכון שאנחנו נמצאים בזמן מלחמה אבל עדיין החיים כאן הרבה יותר בטוחים לי ולמשפחתי".
לדבריו של טיקק, השנה, ולאור המצב, בחרו בנבחרת לתת את הבמה לחטופים והחטופות שעדיין בשבי. כל קבוצה נקראה על שמו של אחד מחטופי משפחת ביבס: קבוצת הנשים – שירי, ואריאל וכפיר – קבוצות הגברים.
קבוצת הגברים שנקראה על שמו של אריאל ביבס ניצחה את הטורניר והקדישה את הניצחון למשפחת ביבס.
קבוצת הנשים – סיפקה גם היא אנחת רווחה ונתנה הופעה מרשימה ביותר כאשר היא מסיימת במקום ה-7 הכולל בטורניר.
קבוצת כפיר, נתנה גם היא הופעה מכובדת ביותר, והפסידה רק פעם אחת בטורניר בשלב שמינית הגמר, וסיימה במקום ה-9 מתוך 48 קבוצות. כעת הנבחרות וצוות האימון מפנים את תשומת הלב שלהם לאליפות העולם, שתתקיים בפינלנד באוגוסט הקרוב.
