כמעט כל מי שגדל ברעננה מכיר את השם רוני קידר (69) מרעננה, המזוהה עם עולם הבנייה והיזמות, וכאחד האנשים שעמדו מאחורי פרויקטים משמעותיים בעיר ובאזור השרון. אך מאחורי הקבלן, היזם והאיש שמכיר היטב תכניות, תב״עות ולוחות זמנים – הסתתר תמיד חלום אחר לגמרי: להיות מורה.
״אני באמת חושב שהייתי אמור להיות מנהל בית ספר״, הוא אומר היום במבט מפוכח לאחור. ״זה היה החלום שלי. חינוך וליווי של אנשים. שם הלב שלי היה תמיד״.
אלא שהמציאות, כמו שקורה לא פעם, הובילה אותו למסלול שונה. אביו, ניצול שואה, הקים לפני יותר מ־60 שנה את ״קידר מבנים״ – חברה משפחתית שצמחה והפכה לשם מוכר בתחום הבנייה וההתחדשות העירונית.
״זה לא היה עניין של בחירה״, מודה קידר. ״זה היה כמעט מובן מאליו. אבא הקים את החברה, אחי היה בעסק, ואני נכנסתי פנימה באופן טבעי״.
ילדות בצל השואה
לדבריו של קידר, ילדותו לא הייתה פשוטה. לגדול בבית של הורים ניצולי שואה פירושו לגדול עם שתיקות, עם חסכים רגשיים ועם תחושת הישרדות תמידית. אביו הקים את החברה, שעברה לידיו ולידי אחיו אורי. במשך שנים ניהל קידר את חברת הבנייה, הוביל פרויקטים ועמד בלחצים של שוק תובעני, אך במקביל חיפש כל הזמן גם פן רגשי.
כך מצא את עצמו, כבר לפני כ־30 שנה, מעורב בעשייה חברתית עם בני נוער: ניהול מחלקת הנוער של הפועל רעננה בכדורגל, תפקידים בהתנדבות בעירייה וליווי צעירים שנמצאים בצמתים קריטיים בחיים.
בוא נחזור רגע לילדותך. סיפרת שתמיד רצית להיות מורה. מה בכל זאת גרם לך להישאר בעולם הבנייה?
״כבוד. כבוד לאבא שלי. הוא הקים את החברה בעשר אצבעות, אחרי ששרד את השואה. זה לא היה משהו שיכולתי פשוט להגיד לו ‘לא’. זה לא היה עניין של מרד או של חלום אישי. זו הייתה המשכיות״.
ההמשכיות הזו נשאה פרי. ״קידר מבנים״ הפכה לחברה מצליחה, עם מוניטין של מקצועיות, יציבות וחיבור לקהילה. כיום החברה מנוהלת על ידי שני בניו של רוני – טל ויובל. הוא עצמו מלווה אותם מרחוק.
״אני בפנסיה, אבל מתעורר כל בוקר ועוזר להם. בשביל הכיף. לאחרונה זכינו במקום הראשון בארץ בתחום ההתחדשות העירונית״.
אלא שבשלב מסוים, משהו השתנה.
״הבנתי שאני חייב לעשות עוד משהו לנשמה. הצלחתי בחיים, וגם עם ילדיי. הרגשתי אחריות לחלוק את הידע וההצלחה שלי״.
מורה דרך
לפני כ־30 שנה החל קידר לעסוק בקואוצ’ינג – ליווי אנשים בתהליכי שינוי. לא רק אנשי עסקים, אלא גם בני נוער, חיילים ואנשים במצבי משבר קיצוניים.
״היו כאלה שהגיעו אליי במצב אובדני, ובסוף מצאו את עצמם במסלול חיים אחר לגמרי – אפילו ביחידות מובחרות. זה לא אני, זה הם. אני רק הייתי שם כדי להדריך אותם״.
מתי עלה הרעיון לכתוב את הספר?
״הרעיון לספר נולד כמעט במקרה. לפני כשנתיים עורך הדין שלי קנה לי יומן. הוא אמר לי – תתחיל לרשום את כל המקרים, את כל האנשים שעברת איתם דרך. בהתחלה כתבתי לעצמי, אבל הבנתי שהכוח שלי הוא בדיבור, לא בכתיבה״.
כאן נכנס לתמונה סופר מקצועי, שישב עם קידר וגם עם המתאמנים עצמם.
״הוא הקשיב לי, הקשיב להם, שמע את שני הצדדים – כך שיצא ספר שהוא לא רק סיפור שלי, אלא גם שלהם״.
מה פירוש השם של הספר – „אחד אפס קטן לטובתי”?
״זה נולד משיר שכתבתי. אני בא מעולם הכדורגל, ושם לפעמים אתה לא צריך ניצחון גדול. מספיק אחד אפס קטן – והוא משנה הכול. זה מסמל ניצחון עצמי. התקדמות קטנה, אבל משמעותית״.
הספר מתחיל בילדותו בבית של הורים ניצולי שואה, ממשיך דרך עולם הבנייה, גידול הילדים, ההצלחות והמחירים, ומגיע אל תהליכי האימון והליווי. בין הדפים משובצים עשרות מקרי הצלחה: אנשים שניצחו את עצמם, פרצו את תקרת הזכוכית האישית שלהם והעזו להאמין מחדש.
מה בעצם נותן הספר שלך לקוראים?
״כלים להערכה עצמית, להבנה שאם אתה באמת רוצה – אתה יכול. לא הכול תלוי בנסיבות. הרבה תלוי בבחירות שלנו וברצון שלנו להצליח״.
אחד המשפטים שמלווים את קידר לאורך השנים, ושחוזר גם בספר, הוא:
״כשהתלמיד מוכן – המורה מגיע״.
איזו תגובה קיבלת על הספר שריגשה אותך במיוחד?
״התגובות מרגשות מאוד. אנשים התקשרו, כתבו לי, ביקשו שאשלח להם את הספר. אמרו שזה נגע בהם. מבחינתי זו סגירה של מעגל. אם הייתי מנהל בית ספר – אולי לא הייתה לי האפשרות הכלכלית לעזור לאחרים כמו שעשיתי. זה פרדוקס החיים״.
מה המסר שאתה הכי רוצה שיעבור לאנשים?
״שאמונה, התמדה וחריצות זה המתכון. ושאם אתה נותן מעצמך – אתה מקבל פי מאה. כל אחד יכול לעשות ‘אחד אפס קטן לטובתו’. לפעמים זה כל ההבדל בין להישאר במקום לבין להתחיל לזוז״.
לסיום מציע קידר לכל נער או נערה במצוקה, הזקוקים לליווי ואימון, לפנות אליו במייל:
rony.kedar@gmail.com
