כשאורטל גלייטמן מדברת על אחיה ליאור אסולין, הכדורגל נמצא כמעט בכל תחנה בסיפור. המגרשים, השערים, הקבוצות, האוהדים והאנשים שליוו אותו לאורך הקריירה. אבל כשהיא מדברת על הגעגוע, הכדורגל מפנה את מקומו לאח, לבן המשפחה, לאדם שהיה חלק מהחיים ונעלם מהם ב־7 באוקטובר.
שלוש שנים חלפו מאז נרצח אסולין, והזמן לא הפך את הגעגוע לפשוט יותר.
"זה בכל יום, כל בוקר, כל לילה", אומרת אורטל. "אבל אין ספק שבאירועים משמעותיים ובחגים זה הרבה יותר מורגש".
הילד מרעננה שהפך לחלוץ
ליאור אסולין, יליד רעננה, היה במשך שנים אחד החלוצים המוכרים בכדורגל הישראלי. הוא שיחק בשורה ארוכה של קבוצות, כבש שערים והותיר אחריו אנשים שמדברים עד היום לא רק על היכולת המקצועית שלו, אלא גם על האדם שהיה מחוץ למגרש.
אחד מהם הוא המאמן אייל לחמן, שאימן אותו בשלוש קדנציות והכיר אותו לאורך עשרות משחקים ומאות אימונים.
"אוהדי הכדורגל בוודאי יזכרו את ליאור אסולין בגלל השערים המרהיבים שכבש. אני אזכור אותו בזכות לבו הגדול".
לחמן תיאר אדם של משפחה וחברים, עם נדיבות, נאמנות ושמחת חיים. לצד החלוץ בעל הבעיטה החזקה הוא זכר גם את החיוך המבויש ואת היחס לאנשים שהקיפו אותו.
"אני יכול להעיד שהתכונה המובילה אצלו הייתה לב זהב. נאמנות ונתינה אינסופית – למשפחתו ולחבריו".
העונה שבה כבש 28 שערים
חלק משמעותי מסיפורו המקצועי של אסולין קשור להרצליה. לחמן נזכר בעונה שבה כבש ליאור 28 שערים תחת הדרכתו. אסולין היה אז בן 21, והכוונה הייתה שיישאר לעונה נוספת, אבל החלוץ הצעיר רצה להתקדם לליגת העל.
לחמן המליץ עליו לאבי לוזון, ואסולין עבר למכבי פתח תקווה. בהמשך הצטלבו שוב דרכיהם בבני סכנין, בעונת הזכייה בגביע המדינה ב־2004.
לחמן סיפר כי זיהה את הפוטנציאל שלו ודאג לצרף אותו להתקפה שבנה. הוא תיאר את אסולין כ"ווינר", שחקן עם בעיטה אדירה, ואת אותה עונה כפרק מיוחד בקריירה המשותפת שלהם.
אבל גם כאשר לחמן מדבר על שערים, ניצחונות וגביעים, הזיכרון חוזר בסופו של דבר אל האדם ואל המשפחה.
הוא זוכר את אמו של ליאור, מימי, מחכה לו במשחקים בשורה הראשונה, ואת הקהל שנושא אותו על הכתפיים. בתוך התמונה הזאת נמצאים יחד הכדורגלן שהקהל אהב והבן שאמו הגיעה לראות ביציע.
"לליאור הייתה קריירת כדורגל מרשימה, אבל הכי חשוב שיזכרו אותו כאדם טוב, חיובי, אופטימי ומחויך".
"סוכות זה טריגר מאוד רציני"
אצל אורטל, הזיכרון של אחיה אינו נמצא רק במגרשי הכדורגל. הוא נמצא בבית, במשפחה ובימים שבהם כולם אמורים להתכנס יחד.
"סוכות זה טריגר מאוד רציני", היא אומרת.
מאז 7 באוקטובר היא לא הייתה מסוגלת להיכנס לסוכה. המפגש המשפחתי, שהיה פעם חלק טבעי מהחג, מדגיש עכשיו דווקא את מי שאינו נמצא בו.
"זה בכל יום, כל בוקר, כל לילה, אבל אין ספק שבאירועים משמעותיים ובחגים זה הרבה יותר מורגש".
הכאב הזה מתקיים לצד הצורך להמשיך. כשאורטל מדברת על מה שנותן לה כוח, היא מונה את האנשים שסביבה: ילדיו של ליאור, ילדיה שלה, אמה, בעלה ואחיה.
בתוך המשפחה היא מוצאת את הכוח להמשיך וגם את האפשרות לשמור מקום לשמחה, לצד הגעגוע.
שהדור הבא ישאל: מי היה ליאור אסולין?
מתוך הרצון הזה נולד גם המאמץ של המשפחה להנציח את ליאור במקום שהיה חלק משמעותי מחייו המקצועיים.
כבר כשנה פועלים אורטל ואחיה הגדול משה כדי שהאצטדיון בהרצליה ייקרא על שמו. הם שלחו מכתבים לעירייה ופנו בנושא, אך עד כה המהלך טרם התממש.
מבחינת אורטל, זו אינה רק הנצחה של שם. היא רוצה שילד שיגיע בעתיד למשחק, שחקן צעיר שיעלה על הדשא או אוהד שייכנס ליציע, יראו את השם וישאלו מי היה ליאור אסולין.
זו ההנצחה שאתם הכי רוצים עבורו?
"זה החלום שלנו. אני ואחי הגדול פועלים לזה. אני חושבת שזו תהיה ההנצחה הכי מכבדת והכי יפה שתישאר לעולם".
עבור המשפחה, הבחירה באצטדיון אינה מקרית. היא מחברת את ההנצחה למקום שבו אסולין שיחק, כבש והותיר חותם מקצועי.
כמה זמן אתם כבר פועלים בשביל שזה יקרה?
"בערך שנה".
ומה התשובות שאתם מקבלים מהעירייה?
"בכל פעם דוחים את ההחלטה ולא נותנים לנו תשובה". אורטל מדגישה כי אינה יודעת מה הסיבה לעיכוב ואינה טוענת שהתקבלה החלטה רשמית לדחות את הבקשה. "אני לא בטוחה מה עומד מאחורי זה שזה לא קרה עד עכשיו".
אם היית עכשיו מול ראש העיר, מה היית אומרת לו?
"שפכתי את כל שהיה על ליבי במכתב". לדבריה, במכתב פירטה את הקריירה של אחיה ואת הסיבות שבגללן ראוי, לדעת המשפחה, להנציח אותו דווקא באצטדיון.
אבל מאחורי הבקשה לקרוא לאצטדיון על שמו נמצא רצון רחב יותר: שליאור אסולין לא יישאר רק שם מהעבר של הכדורגל הישראלי או עוד אחד מהנרצחים ב־7 באוקטובר. אורטל רוצה שגם מי שלא זכה לראות אותו משחק יידע מי היה.
החלוץ שכבש 28 שערים בעונה אחת, השחקן שהגיע לליגת העל וזכה בגביע המדינה, הבן שאמו ישבה וחיכתה לו בשורה הראשונה, האח, האב והאדם שחבריו ומאמניו זוכרים קודם כול בזכות הלב הגדול שלו.
אם יום אחד ילד ייכנס לאצטדיון, יראה את השם "ליאור אסולין" וישאל מי היה – מבחינת אורטל, הסיפור של אחיה ימשיך לחיות.
מעיריית הרצליה נמסר בשמו של סגן ראש העיר ומחזיק תיק הספורט, עופר לוי: "אני בקשר עם המשפחה ומקיים מהלך שבו ליאור אסולין ז"ל יונצח בקרוב".
