התגובות להתנגדות המנומקת של פמיניסטיות כמו גם של כל מי שרואה נשים כסובייקט ומבינ/ה שמדובר בשימוש בגופן תמורת תשלום, היינו – אקט של סחר בגוף האחרת, לא איחרו לבוא. חלקן חצו גבולות ערכיים באלימות מרשימה, שהבהירה לי, שסוגיית הניצול המגדרי שרירה וקיימת.
"מה הן נזכרו?"
"פתאום כשזה נוגע להומואים הן מתנגדות לפונדקאות"
"הכל הומופוביה"
אז זהו, שלא. אני אישית כותבת על פונדקאות מסחרית כבר 15 שנה. הנה טור מווינט מלפני כמעט עשור, לטובת מי שמתלהמים יותר מהר ממהירות הקלדת חיפוש פשוט בגוגל.
ואבהיר לאילו דברים אני לא מתייחסת בהתנגדות העקרונית והמנומקת לפונדקאות באשר היא: לילדים, שלא אחראים לנסיבות הולדתם ושיש ביניהם לפחות שניים ממשפחתי, שאני אוהבת אהבת נפש אישית לחלוטין, ולהורות להט"בית, שלטעמי ואף על פי מחקרים – נמצאת במקום גבוה מאוד במדד ההורות המיטיבה, הרבה יותר גבוה מרבים מאלו שמתנגדים לה. אז פוריטאנים – תנוחו.
אני מדברת על השימוש בנשים כ"תנור אפייה" בלבד (מונח שטבעה סמדר שיר, שבתה הקטנה נולדה מהריון פונדקאי).
כבר לא מפתיע אותי שהמאבק לשוויון הוא על הרחבת הזכות לניצול נשים, במקום על מאבק בניצול, שהוא המשמעות המהותית של אישור בג"צ לפונדקאות מסחרית בארץ. המדינה מפעילה רגולציה על סחר בגופן ובנשמתן של נשים. למי שלא ברור למה זה ניצול (סביר להניח שאלו אותם אנשים שחושבים גם שאישה "בוחרת בזנות" או שמקרים מתוקשרים של אונס קבוצתי קרו כי היא שתתה ו"רצתה את זה", או משהו דומה – ככה נראית בעיני סוציופטיה פטריארכלית) – אני רוצה להזכיר שפונדקאות היא רובה ככולה מעמדית. ואל תביאו לי דפי חשבון מבנק של משתמשים כדי להראות שהיה להם קשה לעמוד בהוצאה, כי זה לא רלוונטי – הפונדקאית, היא זו שכנראה לא תוכל אפילו לגרד את המחשבה שסכום הוצאה כזה ייפול לה לידיים.
הריון הוא מצב מסכן חיים. כמוהו גם תהליכי ה- IVF שקודמים לו (אין פונדקאות בכניסה טבעית להריון). השימוש בנשים לצרכי פונדקאות לא שונה בעיני מסחר בבני אדם ובאיברים מן החי. אנשים לוקחים סיכון על חייה של אישה מוחלשת מהם, כדי למלא את תשוקתם (המובנת לחלוטין, אגב – לא עליה הטענה) לילד.ה ביולוגי.ת. בעצם, קונים ביצית ו/או זרע מצד ג' כדי לשים אותם באמצעים מעבדתיים בגוף ד' כדי לייצר ילד.ה. ילדים זו שמחה, ואני לחלוטין מבינה את הכמיהה והרצון, וודאי שאין לי עניין בטיפוסים הלא שימושיים שמייחסים להתנגדות לפונדקאות "הומופוביה" במקום לראות בה מה שהיא – מצווה שנקנית בעבירה שבין אדם לחברתו, ללא קשר לזהות המשתמשים ב"שירות".
אישה היא לא מוצר ורחם הוא לא שירות. בפוסט שכתבה בנושא, מציינת עירית לינור – גם היא מוותיקות המתנגדות לפונדקאות – שמדובר בפירוק המושג "אישה" לחלקים: מזו נביא את הביצית, האחרת תשמש כרחם. הגישה הזו מתחברת לתובנות עדכניות בהגות הפמיניסטית, שמדברות על המודרנה הקפיטליסטית ככזו שמנהלת מלחמה נגד הנשיות. אולי אכתוב על זה פעם בהרחבה.
אני יכולה להבין את חוסר הצדק המקומם שבהרשאה סלקטיבית בחוק על בסיס מין או נטייה מינית, שהיא עוולה מסוג אחר, אולם הציפייה שאני בהחלט מצפה במודע מלהט"בים, שהם קבוצה נרדפת לא פחות מנשים, זה לחבור לזכויות הקרבן ולא להגמוניה המקרבנת.
את ה"עבודה" בפונדקאות ניתן לחשב בקלות כשנת עבודה 24/7 מטיפולים הורמונליים ללידה. 8760 שעות. 18 ש"ח לשעה (אל תתפסו אותי במילה – משוערך), במקרה הטוב. יש מקרים של יותר משנה, הריונות מרובי עוברים, הפלות בהן לא ממוצה התשלום לפונדקאית, וכולי וכולי. זה יושב מול הסטטיסטיקה של מוות מתסחיף מי שפיר ומחלות שקשורות להריון ולידה, ולכך שלפונדקאית יש ילדים שעלולים להשאר עם אמא חולה או ללא אמא. על מה הפונדקאות עושה לפונדקאיות עצמן ולמשפחתן לאורך ציר הזמן, כבר נכתבו עבודות. יש יוצאות מן הכלל? יש. אז מה. הן לא הכלל.
במדינת ישראל אין פונדקאות אלטרואיסטית. היא אסורה בחוק, וכנראה טוב שכך שכן לא נדע לעולם אם הופעלו לחצים כדי לקבל את האלטרואיזם הזה. לכן, כל הדיבור על אלטרואיזם ריק מתוכן, כי כסף עובר ידיים כדי לקבל ילד.ה. זה חוקי, כן. גם סחר בחמוצים וחלות לשבת חוקי, ונקרא סחר מרגע שכסף עובר בו מיד ליד כדי לקבל מוצר או שירות.
על פניו, נראה שבטווח הקצר הפסדנו במאבק על הפיכת נשים מכלי ומוצר לסובייקט, לאדם. עם זאת, בעולם המערבי, ביותר ויותר מדינות שאיפשרו בעבר פונדקאות, היא נאסרה בשנים האחרונות בדיוק מהסיבות שמניתי כאן. בין המדינות – גרמניה, חלק ממדינות סקנדינביה ואף חלק ממדינות העולם השלישי.
המאבק לשוויון זכויות בדיכוי נשים הוא מאבק בזוי בעיני. היה כזה, ויישאר כזה, גם אם בג"צ הכשיר את השרץ. המאבק הערכי היחידי בסיפור הזה הוא לביטול הפונדקאות כולה, כפי שכבר נעשה במדינות שהבינו את משמעותה של הפונדקאות. אז אולי אנחנו בגלישה כלפי מטה, אבל ייקח זמן ונתחיל לטפס בחזרה במעלה ההר.
