א' – אלימות כלפי נשים

עשרים ושניים הפרקים הבאים בטור הזה, למשך כ- 22 שבועות, יהיו (בלי נדר) על פי המושגים הנכללים באג'נדה הפמיניסטית, החברתית והפוליטית שלי לפי סדר הא"ב. 

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי

אז היום אנחנו באות א'. 

אלימות נגד נשים וילדים, ואמהות. שני הנושאים כרוכים זה בזה, כמובן. ה-ידיעה של השבוע היה פסק הדין במשפטו של אביעד משה, הרוצח-שלא-הצליח, שהורשע הן בסעיף ניסיון לרצח שירה איסקוב והן בסעיף התעללות בקטין – בנו התינוק שצפה בניסיון הרצח. פסק הדין התקדימי רואה סוף סוף את מה שכבר דורות של אנשי מקצוע מתחום הנפש מבינים: תינוקות הם.ן בני.ות אדם. טראומה יכולה להיגרם גם בגיל פעוט ולא מילולי. האכזריות הבלתי נתפסת של גבר כזה כלפי ילדיו ואמם, היא מקרה קיצון של תופעה רחבה מאוד, המעוגנת עמוק בתפיסה התרבותית ברוב העולם, של נשים וילדים כקניין. המופע היותר נכלולי של התופעה, הוא בחברה הליברלית, שמתיימרת לכאורה לראות בנשים וילדים בני.ות אדם. 

יום-יומיים לאחר פסק הדין החשוב הזה נגד אביעד משה, שאני מקווה שישלח אותו לשארית ימיו בכלא, נתקלתי בפוסט של לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה ז"ל. מסתבר, שלמרות שגם שם היתה ילדה בבית, שאין מצב שלא נחשפה לרצח המזעזע של אמא בידי אביה. לדם יש ריח, למאבק של האם על חייה יש סאונד. גם לו היתה הילדה בחדר אחר בעת שאמה נפחה את נשמתה – את רצח אמה היא חוותה באופן פיגורטיבי לחלוטין. כאן אנו נתקלים באלימות מסוג שונה כלפי אמהות וילדים: אלימות משפטית. אפשר למצוא אותה באופן יומיומי בבתי הדין לענייני משפחה, ובמקרה דנן – נראה לי שציטוט מפי בן עמי יסביר מצויין את השיטה:

"הבת של מיכלי היתה תינוקת יונקת בת 8 חודשים בלבד כשאמא שלה נרצחה בתוך הבית, באכזריות ובאלימות קשה מאד על ידי אביה, אלירן מלול. למרות זאת הוחלט לא להגיש אישום על התעללות בתינוקת שהיתה בזירת הרצח. לא הוגש אישום למרות שהתינוקת והרוצח היו עם גופתה של מיכלי בתוך הבית 17 שעות. למרות שהאלימות הקשה ביותר החלה ליד עריסת התינוקת ושם היתה שלולית דם וקווצות שיער של מיכל. למרות שמיכל נמצאה מתבוססת בדמה בסלון המטבח, צמוד למדרגות היציאה מהבית. לכן אין ספק שהתינוקת נחשפה למוות אמה. והרי הרוצח נשא את התינוקת בזרועותיו החוצה אל השכנים.  למרות שהתינוקת נמצאה כשחולצתה מוכתמת בדם וללא חיתול.  שאלתי האם הדם הוא הדם של מיכל או של אלירן? והרי אם הוא של מיכל- זו ראייה אולי לכך שהתינוקת זחלה ליד אמא שלה והרי זו התעללות. התשובה שקיבלתי היא שזו לא הוכחה מספקת ובכל מקרה – סוג הדם על הבגד לא נבדק וכבר אין אפשרות לבדוק כי הבגד לא בנמצא. בסיכומו של דבר, הוחלט לא להגיש אישום על התעללות בתינוקת. למה? כי התינוקת לא יודעת לדבר ולכן היא לא עדה".

האלימות המשפטית לא לבד, תוסיפו לה את האלימות הנרחבת והשיטתית של רשויות הרווחה בנשים וילדיהן, ותקבלו את התמונה המלאה של מה שבקבוצות הפמיניסטיות יכנו "הפטריארכיה. בבוקר כתיבת הטור הזה, למשל, הגיעה אלי פנייה, במסגרת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים, של נערה שפספסה מיון חשוב לצה"ל בשל אירוע אלימות של אבא שלה והרווחה כלפי אמא שלה. האלימות השיטתית והמערכתית הזו נועדה לשמר את יחסי הכוחות המגדריים, והנערה לא תתחיל לפלס לעצמה את מסלול הקריירה שרצתה לעצמה.

נקודת הפתיחה מכתיבה לרוב את נקודת הסיום, או את גובה השיאים שהיא תוכל להגיע אליהם. ככה נראית תקרת זכוכית: הגבר האלים, שזוכה לגיבוי מהרשויות, שזוכות לגיבוי ממערכת המשפט, שזוכה לגיבוי מהרשות המחוקקת. כן, גם היא, למרות שיש בה "דעת מיעוט" של ח"כיות וח"כים שנלחמים.ות למען זכויות אדם של נשים וילדים. כל עוד הכנסת מאפשרת מפלגות של גברים בלבד, היא חלק מהבעייה – לא חלק מהפתרון. 

אלימות כלפי נשים מתבטאת בעוד הרבה דרכים: הדרה, תקיפה מינית, נישואי קניין (אין נישואין שאינם נישואי קניין במדינת ישראל, גם אם נישאתםן בחו"ל), זנות, שימוש בנשים לצרכי הולדה (פונדקאות מסחרית), פורנוגרפיה, הסללה בבתי הספר, קוד לבוש דיפרנציאלי לנערות בחטיבה ותיכון, ועוד כהנה וכהנה. חלק ניכר מהאלימות הזו יושב על היותנו אימהות. קצרה היריעה מלהרחיב בטור אחד. 

אלו היו שישים שניות של תמונה חלקית על אלימות כלפי נשים וילדים, ואימהות. 

 

כתבות קשורות

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן