מאחורי אלפי התמונות המתעדות את פניה המשתנות של רעננה עומד איציק ינסוביץ בן ה-77 תושב העיר, שזכה לתעודת הוקרה מטעם ראש עיריית רעננה חיים ברוידא על פועלו. עם המצלמה ביד – לוכד רגעים קטנים של יומיום, אירועים עירוניים וחגיגות מקומיות, והופך אותם לזיכרון קהילתי חי. הוא פרש מעבודתו הבנקאית לפני כעשרים שנה, ומאז מקדיש את זמנו להתנדבות, צילום ותיעוד – מתוך אהבה לעיר ומתוך תחושת שליחות לשמור על ההיסטוריה המקומית לדורות הבאים.
רקמה אנושית אחת
״תודה על פועלך ועל התנדבותך רבת השנים בארכיון העיר רעננה, בחריצות, במסירות ומתוך נתינה וחדוות עשייה״ – כך נכתב בתעודת ההוקרה שהוענקה לו ביום רביעי האחרון על ידי ראש העיר. הספר בו לקח חלק יחד עם מתעדים נוספים :"רעננה-רקמה אנושית אחת" – מתעד את סיפורי חיי העיר ושכונותיה הראשונות.
בשם האב
איציק נולד בשנת 1948 וגדל בתל אביב. בשנת 1979 עבר לרעננה, העיר שבה בחר להקים את ביתו ובה מצא השראה לדרך חדשה. ״רוב חיי עבדתי במערכת הבנקאית, כשפרשתי ב-2005 החלטתי סוף סוף לפנות זמן לתחביב הישן שלי – הצילום. בעצם אני הולך פה בדרכו של אבי, שהיה צלם בחוף הים של תל אביב בשנות החמישים. ממנו כנראה ירשתי את הסקרנות ואת האהבה לצילום".
מאז שיצא לגמלאות, איציק הפך לעין המתעדת של רעננה. ״יש לי ספרייה של אלפי תמונות, אני מצלם כמעט הכול – אירועי תרבות, מצעדים, טקסים, פרויקטים עירוניים וגם רגעים פשוטים של חיי היומיום. אין לי תמונה אחת שאני יכול להגיד שהיא הכי מיוחדת. כולן חשובות לי. יחד הן יוצרות את הפסיפס האנושי של העיר".
https://photos.app.goo.gl/DnhgpQ23Sw1FNpBeA
פסל חוצות בגן הנשיאים
מלבד אהבתו לצילום, איציק ידוע בעיר גם בזכות פעילותו ההתנדבותית. הו מתנדב בתחומים חברתיים – חלוקת מזון, ועבודה קבועה בארכיון העירוני. ״אני אוהב להתנדב, זה נותן תחושת משמעות. הצילום מבחינתי הוא גם סוג של התנדבות לשמר את ההיסטוריה שלנו, את מה שאחרת היה נשכח.
אני מצלם לא רק כדי לתעד אלא מתוך הנאה אמיתית – להגיע למקומות שבדרך כלל לא מגיעים אליהם, לראות זוויות חדשות של המציאות".
לפני מספר שנים הציג איציק תערוכה אישית במשכן לאמנויות ברעננה, שכללה מבחר מתמונותיו. ״זו הייתה התרגשות גדולה – לראות את העיר שלי תלויה על הקירות ולהרגיש שהעבודה שלי נוגעת באנשים".
רעננה אולי משתנה, אבל בזכות העין הרגישה של איציק ינסוביץהרגעים הקטנים, הרחובות הישנים והחיוכים של התושבים יישארו שמורים לעד – בבנק התמונות שהוא בנה באהבה ובמסירות לאורך עשרות שנים.
