באופן פרדוקסלי, ההישגים הספורטיביים המרשימים של קבוצת רוגבי הנשים עוצמה רעננה ראפטורס הם רק המבוא לסיפור יוצא הדופן של אחד המועדונים המיוחדים במינם בספורט הישראלי בכלל והמקומי בפרט. בענף שמזוהה בעיקר עם ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, נעים לגלות חבורת נשים אמיצות שעושות את מה שהן אוהבות, לצד שגרת היומיום שעיקרה תחזוקה שוטפת של משפחה וקריירה.
הרוח החיה מאחורי המועדון היא ליאת גלר, המאמנת ומי שנושאת את הקבוצה על כפיים וכובשת עמה פסגות ויעדים חדשות לבקרים. "תמיד צריך את 'המשוגע' שישאף גבוה ויציב מטרות חדשות, אז אני המשוגעת הזו", היא אומרת בראיון ל"רעננה ניוז". "אף אחת מאיתנו לא מתפרנסת מרוגבי ועבור רובנו מדובר באפיזודה חולפת בחיים, אז האינטרס שלי הוא שלשחקניות תהיה את החוויה הכי טובה שיש. כל אחת מאיתנו צריכה מתישהו להביט אחורה ולומר – זו הייתה התקופה הכי מדהימה בחיים שלי".
השנה חגגו הראפטורס חמש שנים מאז הוקם המועדון, חגיגה שלוותה עם דאבל ראשון, שהוא גם אליפות שלישית וגביע שני במניין הזכיות, במעין עונת המשך לאחר שהמשחקים אשתקד נקטעו באכזריות עם פרוץ משבר הקורונה. רעננה אז הייתה בשיאה עם מחנות אימונים בגיאורגיה ובטורקיה, כולל טורניר מוצלח עם נבחרות חזקות כמו קזחסטן, אוקראינה וגיאורגיה שעשו המון כבוד לנציגה הישראלית. "24 שעות אחרי שנחתנו בארץ הכל נעצר", משחזרת גלר. "עוד צחקנו בשדה התעופה שכולם עם מסיכות.. מה ידענו מהחיים שלנו?".
ג'ורדן ומסי כמשל
בשורות עוצמה רעננה ראפטורס משחקות 19 שחקניות בשתי קבוצות תחרותיות – הצעירה בהן הנה חיילת בגיל 19, והמבוגרת היא טרייסי גולדברג בת ה-45, רופאה אונקולוגית בבית החולים "שניידר" בפתח תקוה, וממייסדות רוגבי הנשים בישראל. "עד כמה זה מטורף שיש לי שחקניות בקבוצה שעוד לא נולדו כשטרייסי התחילה לשחק רוגבי", צוחקת גלר. עוד תמצאו בקבוצה את הגננת יעל לאונר, שנבחרה ל-MVP של העונה; מיכל טרבלוס, לוחמת טאקוונדו לשעבר שבזכות סגנון משחקה זכתה זה מכבר לכינוי המחייב "טי רקס", ובימים כתיקונם מאמנת רוגבי ילדים ועובדת בפנימייה עם נוער בסיכון, והקפטנית עמית אהרון, שמרשימה גם בנבחרת הלאומית של ישראל (לרעננה לא פחות מחמש נציגות במדים הלאומיים) ועובדת כתזונאית בחברת הייטק. אגב, לצד גולדברג הקבוצה כוללת שתי אמהות נוספות – ולרי גולדרמן ומוריה ימין.
שחקנית מרכזית שתמיד משאירה את הלב על המגרש (אל תטעו – טוב ליבה בולט גם מחוצה לו) ובעלת תרומה מכרעת בפן החברתי היא ליאת קוגון, בת זוגה של המאמנת גלר. קוגון היא פיזיותרפיסטית במקצועה, ובימים אלה מלווה במסגרת תפקידה את נבחרת הכדורמים של ישראל באליפות אירופה בהונגריה.
אגב, מלבד היכולות הגבוהות שהיא מציגה בקבוצתה, משתייכת קוגון ל-Angels, קבוצה מעורבת המשתתפת במגוון טורנירים באירופה עם נציגות מנורבגיה, שבדיה, דנמרק ופינלנד. "מורגש מאוד איך הרמה ברוגבי הישראלי עולה ומשתפרת משנה לשנה", אומרת קוגון. "הצטרפו אלינו צעירות מוכשרות שעבורן אלה תארים ראשונים והיה מרגש מאוד לשמוח איתן. מעבר לזה הצטרפו שחקניות נוספות לענף שממשיך לגדול וזה תמיד חיובי. אני תמיד שמחה שכמה שיותר בנות משחקות רוגבי ונחשפות לענף שבעיני תמיד היה ויישאר מספר 1".
על החבורה הייחודית מנצחת כאמור גלר, 43, העובדת בחברה לכנסים בינלאומיים. ברוגבי היא פעילה משנת 2004 במגוון תפקידים – שחקנית, שופטת בינלאומית ששפטה באליפויות אירופה ובסבב העולמי, מנהלת נבחרת ישראל ובחמש השנים האחרונות מאמנת רעננה, תפקיד אותו היא מגדירה "פול טיים ג'וב כתחביב". הקבוצה מתאמנת בלב הפארק ברעננה, אך בשל מחסור במגרשים והעובדה שקבוצות הכדורגל זוכות לעדיפות ברורה, נדחקים אימוני הקבוצה לימים ראשון וחמישי שאינם אידיאליים, בשעות הערב המאוחרות. מאותה סיבה, את רוב משחקיה נאלצת הקבוצה לארח בווינגייט.
את גלר האמביציוזית, אם טרם הבנתם, הנתונים הללו רחוקים מלייאש. "תמיד קל להתבוסס בבינוניות, להגיד שאנחנו מישראל ואין מגרשים", היא אומרת. "אז מה? אפשר למצוא פתרונות להכל. בחו"ל כולם מכירים אותנו כקבוצה לוחמת והוגנת שכיף לארח אותה לטורנירים ותחרויות. בקורונה ובמלחמה קיבלנו המון הודעות תמיכה מהרבה קבוצות אירופיות שמכירות אותנו. נבחרת גיאורגיה העלתה פוסט מרגש באינסטגרם שכולו תמיכה בישראל. תראה כמה מדהים ליצור מסגרת הישגית בענף שכזה ולהיות זו שדוחפת את המערך שמייצר את התחושות האלה".
כפועל יוצא, כיף לראות את החשיבות הבלתי מתפשרת של גלר לאלמנט הקבוצתי. "אולי לא כולן החברות הכי טובות, אבל משתפות יחד פעולה למען אותה מטרה", היא מפרטת. "יש כאן קבוצה שמתנהלת בסביבה משפחתית וכולן מרגישות שייכות אליה. זה העיקרון המרכזי שלי בגישת האימון – אין רלוונטיות להצלחה אישית. באף ענף ספורט קבוצתי אין אחד שמרים או מוריד קבוצה – לא ג'ורדן ולא מסי. אם לא הייתה קבוצה סביבם הם לא היו מצליחים, ולא ישכנעו אותי אחרת".
"רוגבי ליאת"
באופן לא מפתיע, גם הסביבה הקרובה של גלר פעילה בענף עם הכדור האליפטי. אחיה אלון מנהל את מועדון רוגבי השרון ואילו אחיינה סער הנו ספורטאי מצטיין בצבא בשל השתייכותו לנבחרת ישראל ברוגבי. ברמה הקבוצתית, אם התעניינתם, הוא שומר על הזיקה המקומית ומשחק ברעננה רוסטרס. אבל עיקר העניין נסוב סביב היחסים המורכבים בין מאמנת לשחקנית שהכירו דרך הרוגבי והפכו לבנות זוג מחוץ למגרש.
"לא קל לאמן בת זוג, כי תמיד צריכה להיות הפרדה", מספרת גלר. "פעם היינו מתכסחות אחרי כל אימון. ליאת היא הכל או כלום, תמיד נותנת מעצמה 100% ורוצה שכולן יהיו כמוה. היום היא מבינה שאפשר לפעמים להתנהל גם בהילוך שלישי. היא בוטחת בי לחלוטין ומבינה את הדרך בה אני עובדת, ואני יודעת מה עובר עליה בבית וכמה היא קורעת את עצמה. בכל פעם היא קובעת לי רף חדש והאמת היא שבלעדיה לא הייתה את הקבוצה הזאת".
הזוגיות היציבה של ליאת וליאת נמשכת כבר כמעט שבע שנים, ושתיהן נהנות לשמר את הבסיס האיתן המשותף. "אתה יודע איך היא רשומה לי בטלפון?", צוחקת גלר. "רוגבי ליאת. ואני אצלה 'רוגבי ליאת גלר'. ככה זה התחיל ולא צריך להתייפייף, כי הקשר כל כך עמוק והמסירות בינינו מוחלטת. חוץ מזה ליאת וליאת זו נוסחה מנצחת. אנחנו מותג חיובי שאני מתה עליו".
כמי שלא עוצרת לעולם ותמיד שואפת הכי גבוה שאפשר, בדצמבר הקרוב צפוי לעוצמה רעננה ראפטורס ציון דרך משמעותי מיוחד במינו, כשהקבוצה תיטול חלק בפסטיבל ספורט ענקי בדובאי בהשתתפות למעלה מ-250 קבוצות ונבחרות מרחבי תבל, במה שנחשב לטורניר הספורט הוותיק ביותר באיחוד האמירויות. "אף פעם לא יכולנו אפילו לנסוע לראות אותו וזה ללא ספק יהיה הדבר הכי גדול שנעשה כמועדון", אומרת גלר בהתרגשות.
"לאחר הסכם השלום נפתחה ההרשמה, ניסינו וקיבלנו הזמנה להשתתף. זו תהיה חשיפה חסרת תקדים ואי אפשר להמעיט בחשיבות ההיסטורית של ייצוג מועדון רוגבי נשים על במה כזו. זה אתגר עצום להכין את הבנות וכמובן שנגיע לא רק כדי להשתתף, אלא לתת הופעה מכובדת. ההתרגשות אדירה ואני לא יודעת איך אחזיק מעמד חצי שנה". לצד החוויה, ישנם כמובן את האתגרים הטכניים והתקציביים בלהוציא קבוצה שלמה לדובאי למשך חמישה ימים. הספונסריות עוצמה ודורות העמידו תרומות יפות, השחקניות עצמן ישתתפו ואת שאר הסכום ייתכן ותנסה הקבוצה לגייס באמצעות קמפיין מימון המונים.
מה השאיפות שלך בעתיד בענף הרוגבי?
"אני רוצה שעוצמה רעננה ראפטורס תמשיך להיות קבוצה יציבה ומשפחתית בה כל אחת מוצאת את מקומה. ברמה הטכנית אשמח ליציבות מבחינת מתקנים והלוואי שתמיד אדע שיש לנו מגרש – כל השערות הלבנות שלי הן רק מההתעסקויות האלה. בפן ההישגי נמשיך להיות קבוצה ייצוגית ראויה ותחרותית, ואני מאמינה שהמישורים הללו ישתלבו היטב זה עם זה".
ומה ברמה האישית?
(צוחקת) "אולי אלמד פעם לבזר סמכויות, אבל לא בטוח שזה יקרה. אני יודעת איך אני רוצה שהדברים יקרו ועדיף שאני אעשה אותם, פשוט כי אני עושה אותם הכי טוב".
