חדשות רעננה

חולה מטומטם הוא/היא עדיין חולה

החיסונים הם הדבר היחידי שעובד במגיפה הזו, אבל רופאה שהכריזה על היעדר חמלה לגוססים לא מחוסנים, צריכה ללכת הביתה. כל אדם ראוי.ה לחמלה

חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי
   

טוב, חיסונים זה נושא נפיץ אש. אין מי שאין לו או לה דעה בנושא ואין מי שזה לא יושב להם על עצב חשוף כלשהו. אישית, אני רואה בהתנגדות לחיסונים טמטום סוציופטי אנושי נפוץ. משהו כמו רבע מאתנו חיים בזכות חיסונים. תאוריות קונספירציה, נראות לי אפילו יותר מטומטמות, מכיוון שהן נגועות בתפיסת עולם מנותקת והזויה של עידן האמת החליפית, משהו טראמפיסטי כזה – אם אני אומר.ת או חושב.ת את זה – זו העובדה וזה חייב להיות אמת. א-מ-מה, לאף אחד ואחת לא מגיע למות או לקבל יחס רע מגורם רפואי, בעוון טמטום. רפואה חייבת להישאר לא שיפוטית, וכשאני אומרת רפואה – אני מתכוונת לעוסקות ולעוסקים ברפואה.

את המבט הזה שלי, צדו השיתופים ההמוניים של פוסט קורע לב של רופאה אחת, שהצהירה מדם ליבה שאין בה חמלה כלפי לא מחוסנים שמגיעים לטיפול נמרץ לאחר שחלו בקורונה. נשבעת לכם.ן שגירדתי את הפדחת בתמיהה, איך מעזה רופאה לומר דבר כזה. רופאות ורופאים מטפלים במסירות בעברייני תנועה, ברוצחים, במחבלים, בנרקומנים, במכורים לאלכוהול. הם מטפלים במסירות ובחמלה כלפי הסבל האנושי גם כשהפציעה או המחלה נובעים ממעשה מטופש במיוחד, מטמטום, מתסכול, מבורות או מרוע. למה? כי זו מהות הרפואה, לפני שהיא מדע, לפני שהיא פרופסיה. חמלה.

באתר הסתדרות הרופאים, מופיעה שבועת הרופא, המופיעה לפרחי הרופא ונחתמה על ידי פרופ' ל. היילפרין, תשי"ב, ירושלים. כל רופא ורופאה צעיר/ה נשבעים בה.

וזו לשונה:  

אתם ניצבים היום כולכם לפני מוריכם בדרכי הרפואה וחוקותיה לעברכם בברית הרפואה למען תקיימו את תורתה בכל מאודכם בשום שכל וביושר לבב ולמען קום דור רופאים דרוכי מעש ואמוני יעוד לעזרת האדם הדווי.

וזאת הברית אשר אנוכי כורת אתכם היום לאמור:

על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה.

ושמרתם עד מאוד חיי האדם מרחם אמו והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים.

ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה אם גר אם נכרי ואם אזרח אם נקלה ואם נכבד.

והשכלתם להבין לנפש החולה לשובב את רוחו בדרכי תבונות ובאהבת אנוש.

אל תמהרו להוציא משפט ושקלתם את עצתכם במאזני החכמה הצרופה הכור הניסיון.

שמרו אמונים לאדם שהאמין בכם אל תגלו סודו ואל תלכו רכיל.

יחכם לבכם גם לבריאות הרבים להעלות ארוכה למדווי העם.

תנו כבוד ויקר לרבותיכם שנחלצו להנחותכם במעגלי הרפואה.

תרבו חכמה ואל תרפו כי היא חייכם וממנה תוצאות חיים.

היזהרו בכבוד חבריכם כי בכבודם הם תכובדו גם אתם. 

דברי הברית האלה קרובים אליכם מאוד בפיכם ובלבבכם לעשותם ועניתם כלכם אמן.

אמן כן נעשה

יהיה רצון שישגא פעלכם להאדרת מורשת הרפואה.

 

אותה רופאה, גם היא נשבעה את שבועת הרופא, והאמירה לפיה אין בה חמלה כלפי מטופלים קשים, במצוקת נשימה קשה ולעתים בערוב ימיהם עקב המחלה, היא הפרה בוטה של השבועה הזו ומעילה בתפקידה כמרפאת. שיפוטיות כלפי המטופל/ת, לא נמצאת ברשימה. כשהקבלתי את זה, פוסט בפייסבוק, למצב בו אומר חלילה לנפגעת תקיפה מינית שאין בי חמלה כלפיה כי היא עלתה אליו לדירה, ענו לי שזו השוואה מזעזעת. אכן, מזעזעת, אך מדוייקת.

אסיים בקריאה חד משמעית לכולם להרפות מהקונספירציות ומזעקות השבר על זכות האדם על גופו/ה – אתם אלו שמפרים, בסירוב להתחסן, את הזכות לחיים של כולנו. תנשמו עמוק ולכו להתחסן.

וממש לסיפא, מצטטת פוסט של רופא בשם ד"ר אמיר שחר, שעונה לרופאה נטולת החמלה:

אני מאחל ומקווה שלא תגיעו אלי. אבל אם יקרה, וחלילה תזדקקו, בואו אלי.

אקבל אתכם בחמלה, ללא משוא-פנים, ללא התנשאות.

לא אשפוט אתכם גם-אם תסריחו, גם-אם יביאו אתכם מהרחוב,

אם תהיו ערבים, אתיופים, שחורים, נוצרים, דתיים, אתאיסטים, עובדי-אלילים, נרקומנים, לא מחוסנים.

מי שתהיו, יש בי חמלה אליכם.

תצפו.

כך נהגתי ב 43 שנותיי כרופא, וכך אנהג עד סוף ימי.

בחרתי להיות רופא, ואני דבק בשבועתי.

האדמו"ר שהקים את בית- החולים לניאדו ציווה : " לשקוד בכל האפשרות להקל כאבם וסבלם של החולים " ואני מוסיף: כי כולם ברואים בצלם.

לא את, ד"ר שרון עינב.

לכי לעבוד במקום אחר.

 

כתבות קשורות

כתבות קשורות

2 תגובות

  1. דניאלה אוהב ציון הגב

    אני מקומם אותי שלא מתחתנים,עכשיו במיוחד שזה דפק אצל נכדי,והסבתא מהצד השני לא מאוזנת כלל.רק בריאות ולהתחסן,מי שלא מובן לא יוצא למקומות אחרים.

  2. אנג'לה הגב

    מי שלא מתחסן וזקוק לאישפוז דומה למי שמכוון אקדח אל הסובבים אותו, לרוע מזלו מישהו אחר ירה בו והוא בא לבקש עזרה ממי שאליו הוא כיון את נשקו.
    צוותי הרפואה במחלקות הקורונה, המותשים מזה שני וחצי מחוסר כוח אדם, מעבודה בלחץ, מחשש לבני משפחתם, עובדים במסירות יום וליל, הם בני אדם.
    כמעט לא אנושי להרגיש חמלה כלפי מי שאיים עליהם באקדח טעון בגלל סכלות ואנוכיות.
    קל מאד לעיתונאית שיושבת בבטחה מול המסך בביתה וכלי עבודתה הוא מחשב ולשון מושחזת לבוא בטענות לרופאה/הנה"ח בית החולים ("הרופאה צריכה להתפטר").
    על זה נאמר: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן