לקראת דיון על צו הארנונה לשנת 2026 פרסם חבר מועצת העיר עו"ד אבי יוסף טענה חמורה תחת הכותרת "גזרות ברוידא" לפיה עיריית רעננה "מעלה את הארנונה בשיעור של 23%". אלא שמדובר בטענה מנותקת מהמציאות, שמעוותת את תמונת המצב האמיתית ומשקפת ניסיון ברור לייצר כותרת על חשבון דיון ענייני במנגנון הצדק החלוקתי של העיר.
העובדות פשוטות: עיריית רעננה מעלה את תעריפי הארנונה הכלליים בשעור אותו קבע משרד הפנים ומבקשת העלאה נוספת למימון מס המטרו, בנוסף מבקשת לתקן עיוות היסטורי בתחשיב ההנחות המובנות שמוענקות לפי אזורים. עד כה, תושבים המתגוררים באזורים מסוימים – כדוגמת שכונת רסקו הוותיקה – נהנו מהנחה אוטומטית של כ-20% בארנונה, ללא קשר למצבם הכלכלי בפועל. לעומת זאת, תושבים במרכז העיר או בשכונות חדשות נדרשו לשלם מחיר מלא – גם אם הכנסתם נמוכה בהרבה, וגם אם הם נאבקים לסיים את החודש.
השאלה שצריכה להישאל היא פשוטה: מה ההיגיון בכך שבעל נכס רחב ידיים ברסקו – שלעתים מחזיק גם ביחידות דיור נוספות להשכרה – משלם ארנונה מופחתת, בעוד משפחה צעירה עם שלושה ילדים, ומשכנתא ל-30 שנה, נושאת בנטל המלא? איזו הצדקה יש להמשיך ולהחזיק בתחשיב אזורי מיושן שמתעלם מהמציאות הכלכלית העכשווית של תושבי העיר?
כמובן שצריך סיוע לאוכלוסיות מוחלשות. אך הבחינה הנכונה של זכאות להנחות בארנונה צריכה להתבצע לגופו של אדם, ולא לפי קואורדינטות על המפה. שנת 2025 אינה שנת 1995, ורעננה כבר מזמן אינה עיר שמתחלקת באופן חד לאזורים "חזקים" ו"חלשים". עיר מודרנית, שוויונית וצודקת צריכה לבחון הכנסות, נסיבות אישיות, נכות, מספר ילדים, ולפעמים גם גיל – לא רחוב המגורים.
עיריית רעננה עשתה כאן את הצעד הנכון: היא מפסיקה לקבע הטבות מפלות שמוענקות "בירושה", ומעדכנת מדיניות ישנה לטובת שוויון בין תושבים. הניסיון להציג זאת כהעלאה דרמטית בארנונה הוא לא פחות ממניפולציה – כזו שמשרתת אינטרסים פוליטיים קצרי טווח על חשבון הצדק החברתי.
אפשר, ואפילו חשוב, לקיים דיון ציבורי על מדיניות גביית הארנונה. זה נוגע לכיס של כולנו ולניהול הכלכלי הנכון של רעננה אבל דיון כזה חייב להישען על נתונים, הקשרים וערכים – ולא על סיסמאות פופוליסטיות.
תגובה אחת
אם אכן ניתנו הנחות על פי אזורי מגורים במשך שנים רבות, הרי זו שערורייה. בכלל המושג "שכונות" שייך לעבר הרחוק. יש היום במקומות שונים ברעננה אנשים עשירים יותר ועשירים פחות, ללא שום קשר ל"שכונת" המגורים. אם אכן ישנם משפחות במצוקה, ניתן לסייע להם באמצעות אגף הרווחה, או ארגוני מתנדבים – אך הנחה גורפת לתושבי שכונות מסוימות, היא לא יותר מהמצאה של פוליטיקאים מקומיים המתחזים למי שדואגים למסכנים.