הוויכוח האמיתי אינו על בתי ספר מקוואות או על רב העיר יש לא מעט ויכוחים בפוליטיקה המקומית שנראים, במבט ראשון, כמו עוד מחלוקת נקודתית. פעם
שירי גולד, שנבחרה לאחרונה לקבל את אות ההוקרה "אישה יוצרת מציאות" מטעם עיריית רעננה, הקדישה את חייה לעולם הספורט – תחילה כשחקנית כדורסל מצטיינת, ובהמשך
`אחרי ישיבת ההדחה הסוערת והפיצוץ הפומבי בתוך הרוב הדמוקרטי ברעננה, נשארת שאלה אחת הרבה יותר משמעותית מהשאלה מי יהיה סגן ראש העיר הבא. השאלה האמיתית
כשהגיחה רשימת הרוב הדמוקרטי לעולם הפוליטי ברעננה, זה נראה בהתחלה כמו חיבור לא טבעי. מצד אחד, על גלי מחאת ההפיכה המשפטית הגיעו אנשי “חוזה חדש”,
בשבוע שבו נחתם הסכם כפר בתיה, אחד המהלכים המורכבים והרגישים שידעה רעננה בשנים האחרונות, קשה להתעלם מהפער בין מה שניתן להשיג כאשר יש שיתוף פעולה,
כמה דקות לאחר תחילת הראיון, אזעקת הבוקר פילחה את חלל האוויר. אנחנו קמים ויורדים יחד למקלט סמוך בשכונת קריית שרת. המקלט נקי, מרווח, ממוזג, עם
"כשאישה פוגשת את המודרניקו, היא יוצאת למסע, מסע פנימה. כאשר התנועה, המוזיקה, ההנחיה, המרחב והמבט בעיניים מאפשרים לגלות מחדש את האישה שהיא" ברעננה מכירים את
מקרב משפטי מול מוסדות התכנון, דרך מאות מיליונים לחינוך ועד קריאה ישירה לממשלה לשחרר סמכויות — חיים ברוידא פותח הכל. ובצל המלחמה, גם החלטה אישית
מכת הוונדליזם: "נגמרה הסובלנות" פרסמת השבוע פוסט עם תיעוד של בני נוער משחיתים רכוש ציבורי בצורה וולגרית. כמה זמן התופעה הזו נמשכת? "התופעה הזאת צברה
