לפני 49 שנה, בקיץ 1973, רגע לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, השיר שכבש את שיא ההשמעות ברדיו היה שירם של הביטלס Let It Be שתורגם בפי שדרני הרדיו ל "שיהיה". נעמי שמר שנכבשה אף היא בקסמו של השיר החליטה לכתוב לו גרסה עברית אך היא לא אהבה את המילה "שיהיה" והכתירה את שם השיר שבקשה לכתוב – "לו יהי". התרגום עצמו של השיר התעכב…
בי' תשרי תשל"ג, ה 6.10.73 בשעה 14:00 בצהרים פרצה מלחמת יום כיפור. חוה אלברשטיין ש"גויסה" להופיע בפני החיילים ומשפחותיהם פנתה לנעמי שמר בימים שבין יום כיפור לסוכות בבקשה לקבל שיר מתאים. מספרת נעמי שמר (מתוך "בלוג הספרייה הלאומי"): "חוה באה לביתי, ולגרסה העברית שהכנתי לה לא היה כבר שום קשר למקור, אלא היו בה הדאגות והחרדות של המלחמה… בעודנו שרות ליד הפסנתר שלי את השיר החדש שכתבתי, עדיין במנגינת Let It Be, הגיע הביתה בעלי, מרדכי הורוביץ, שהתפנה לרגע מן המילואים. הוא שמע את השיר החדש ואמר "אני לא אתן לך לבזבז את השיר הזה על מנגינה של זרים: זוהי מלחמה יהודית, ותעשי לה מנגינה יהודית". באותו ערב הזמינו את נעמי שמר להופיע בטלוויזיה "…בדרך לאולפני הרצליה, במכונית, החלפתי את המנגינה. וכמו במילים – גם במנגינה החדשה כבר הייתה האנחה והמועקה של המלחמה".
לאחר הביצוע הראשוני והגולמי של נעמי שמר, עיבד את השיר המנצח זיקו גרציאני ושני ביצועים, של שלישיית הגשש החיוור ושל חווה אלברשטיין הפכו לנכסי צאן וברזל של התרבות הישראלית.
מה גרם לנעמי שמר לשנות את שם השיר מ "שיהיה", התרגום המדויק של Let It Be ל "לו יהי"? מה גרם לבעלה מרדכי הורוביץ להזדעק ולדרוש "מנגינה יהודית" לשיר שנושא את הכותרת "כל שנבקש לו יהי"?
נראה לי שההבדל בין "שיהיה" לבין "לו יהי" הוא ההבדל בין מי שנותן למציאות להתקיים ולעטוף אותו לבין מי שנוקט בעמדה וקורא לפעולה כדי לשנות את המציאות.
זו בדיוק הנקודה עליה עמד הרב זקס בספרו 'לרפא עולם שבור' בו הוא מעמיד במרכז את חובתו של האדם לקחת אחריות. הרב זקס מתייחס לאדם האופטימיסט Optimist לבין האדם בעל התקווה Hope – "תקווה ואופטימיזם אינם זהים. אופטימיזם הוא האמונה שהעולם משתנה לטובה; תקווה היא האמונה שיחד נוכל לשנות את העולם לטובה. אופטימיזם הוא תכונה פאסיבית, ואילו התקווה אקטיבית".
הרב סלוביצ'יק מרחיב את היריעה בספרו "קול דודי דופק". הרב מבחין בין האדם הגורלי והאדם הייעודי (יעד). לגבי האדם הגורלי – הכול מהשמיים. הגורל קבוע מראש ולא ניתן לשנותו. כשהאדם הגורלי נקלע למשבר, אפשר רק להוריד את הראש ולחכות שהסופה תעבור. הרוע הטמון במשבר, הוא הרצון האלוקי ואנו הקטנים לא מסוגלים להבין את דרכי האל ואסור לנו לשאול על דרכי ההנהגה שלו.
האדם הייעודי לעומת זאת אומר "נכון שעל כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה מת אבל ברצונך החופשי אתה חי!" האדם הייעודי רואה בחיים דרך של בחירה חופשית בבחינת מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. המעשה שלי יקבע את העתיד שלי. אני יכול להחליט להמשיך לחטוא ואני יכול להחליט לשנות את דרכי לפעול ולתקן.
אנו יכולים להמשיך ולומר "שיהיה", Let It Be, ולנסות להיות אופטימיים שהעולם והגורל ישתנה לטובה או שאנו יכולים להיות בעלי תקווה, בעלי ייעוד ולקבוע איך לשנות את העולם. לקבוע לעצמנו, כמו נעמי שמר, איזה עולם אנו רוצים לראות ולכוון אליו – "כל שנבקש לו יהי"!!
לו תישמע בתוך כל אלה
גם תפילה אחת מפי
כל שנבקש לו יהי
אז תן שלווה ותן גם כוח
לכל אלה שנאהב
כל שנבקש לו יהי
לו יהי, לו יהי
אנא – לו יהי
כל שנבקש לו יהי!
