מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד הייתי מעורב בפעילות חברתית ומתנדב בקהילה.
גדלתי בבית בו ההורים שלנו חינכו אותנו כי נתינה היא דרך חיים. החל בבית הספר מגד בו למדתי, דרך תנועת הנוער "מחנות העולים" ובתיכון "אורט כפר סבא".
בשנות ה 80 כבר הפעלתי "סיירת תיקונים" עם חברים מהתיכון, ביצענו תיקונים בבתי קשישים ואוכלוסיות חלשות ברעננה. את הפניות קיבלנו דרך המחלקה לשירותים חברתיים שאותה ריכזה בזמנו דליה אלון.
הרבה לפני האינטרנט והוואטסאפ, הייתי מקבל מכתב הביתה עם הוראות פעולה, היה לנו מחסן חומרים שהעירייה הקצתה לנו ומשם יצאנו לעבודה שהלכה לגדלה.
בשנים האחרונות עיקר הפעילות שאני מתרכז בה היא בקרב ציבור נכות ונכי צה"ל תושבי רעננה.
יחד עם חברים נוספים, הקמנו ברעננה בהתנדבות שלוחה מקומית של ארגון נכי צה"ל המנגישה את שירותי המחוז לרווחת החברות והחברים. בשלוחה פעילים סה"כ 6 מתנדבים כולל אותי.
אני יכול לומר בבטחה ובגאווה כי אנחנו פעלנו ופועלים רבות לטובת החברים תושבי העיר ולראיה הפכנו לכתובת ראשונה ועיקרית לפתרון וייעוץ בכל הקשור לנכות ונכי צה"ל ברעננה.
חלק גדול מהחברות והחברים שלנו נמצאים בקבוצת סיכון וכך מצאנו את עצמנו בשנת הקורונה מסייעים בהפגת הבדידות, בקניית מזון, רכישת תרופות, אספקה סדירה של מסכות, אלכוג'ל, כפפות ועוד.
האנשים לא יצאו מביתם חודשים ארוכים, היינו שם עבורם ודאגנו לכל מה שהיו זקוקים. אנו בקשר ההדוק עם עיריית רעננה על כל אגפיה ושיתוף הפעולה הזה מוכיח את עצמו. לאחרונה במסגרת יום ההוקרה (לא התקיימו אירועים – קורונה ), חילקו תלמידי התיכונים עציץ עם מכתב מלווה של ראש העיר ושלנו.
התגובות לא איחרו להגיע, אנשים התרגשו מהמחווה הקטנה אבל נוגעת ללב, היה חשוב להזכיר להם שלא שכחנו. קובי אלנבוגן ודינה עמית מצד אחד ומחלקת הנוער והצעירים בעירייה יחד עם מתנדבים שלנו מצד תפעלו את הפעילות בצורה יוצאת מן הכלל. היה תענוג.
למה להתנדב?
כי ההתנדבות והפעילות הקהילתית היא חלק משמעותי בחיי והסיפוק אותו אני מקבל שווה כל דקה של השקעה. כל אחד יכול למצוא את המקום בו הוא יכול לתרום, הצורך נמצא בכל מקום ואפשר לשלב אותו בכל עשיה אישית. והתמורה שמקבל המתנדב היא ללא גבול .
