התמונות מעוררות התיאבון שמפרסמת קרן גרינבלט סגמן ברחבי הפייסבוק והאינסטגרם של המיזמים תחת ניהולה – "סירי לידה" בהוד השרון ועמותת "נולדת לנצח" – מעלים כמעט אוטומטית את השאלה המתבקשת הנוגעת לאהבתה הבלתי אמצעית למטבח. התשובה מפתיעה: היא בכלל לא אוהבת לבשל, מה שרק מעלה את רף הסקרנות לגבי המטעמים – משניצלים ופשטידות ועד דונאטס ועוגות – שהיא משנעת הן עבור יולדות טריות והן עבור משפחות שנאלצות להתמודד עם מחלת הסרטן.
"לפני חמש שנים הייתי אחרי לידה, רציתי להתנדב ולתרום למיזם קהילתי וכך הגעתי לסירי לידה", היא מספרת איך הכל התחיל. "לא היה לי ניסיון ולא ממש ידעתי לקראת מה אני הולך, אבל יש לי ניסיון תעסוקתי בניהול וארגון והמיזם הזה היה טבעי עבורי". כמי שנולדה וגדלה בהוד השרון, שמחה לגלות את תהליך ההצערה של העיר, מה שהגדיל את הילודה ויצר קהילה נעימה ואיכותית של כ-50 מתנדבות. הקונספט פשוט: לבשל ליולדת הטרייה.
הפרויקט, שמטבע הדברים מבוסס על לבבות רחבים וחמים, נועד להקל על היולדת הטרייה ומשפחתה על ידי העברת סירים של אוכל מזין, משביע וטעים לביתה. סדר גודל של שתי ארוחות בחודש. תנאי הסף המחויכים – תושבת הוד השרון ועד חודשיים מהלידה, כאשר יש לציין שהמיזם קיים בערים רבות נוספות. כמו כן, בין היולדת למבשלת מתבצעות התאמות בכל הנוגע לדברים כמו טבעונות, אלרגיות למיניהן, העדפות קולינריות ודגש על כשרות. בפרסומים אף מצוין כי קרן, שמנהלת את הפרויקט בהתנדבות מלאה בחמש השנים האחרונות – משבצת, עונה לשאלות, מכבה שריפות ועוזרת בהחלפות. "יצרנו מעגל נתינה נהדר של נשים שקיבלו ארוחות חמות ובהמשך הגיעו להתנדב בעצמן", היא אומרת בסיפוק. "כמובן שמי שמגיעה לא חייבת להיות בשלנית. כל אחד בוחר את אופי וסוג ההתנדבות, שנעשית על חשבונו ועל חשבון הזמן שלו, וכל מנה מתקבלת באהבה כדי להקל על היולדת, שבישולים ואוכל לא בדיוק בראש שלה כרגע".
לזכר שרון
במסגרת הפעילות של סירי לידה, נחשפה גרינבלט סגמן לפני כשלוש שנים לסיפורה של שרון משטא גברא – אם לשלושה שחלתה בסרטן ונאלצה לעבור טיפולים אינטנסיביים. "אם אנחנו יכולים לדאוג ליולדות, לא היה לי ספק שנוכל להכיל גם סיפור מסוג כזה", היא אומרת. קרן פנתה לבעלה של שרון והציעה סיוע. עשרות מתנדבות נרתמו למשימה ובמשך כחמישה חודשים בישלו לילדיה ומשפחתה בטרם נפטרה בשנת 2018. "האמא חולה, האבא עובד והסבא עוזר כבייביסיטר. פתאום לקבל אוכל חם וטרי היה עזרה ענקית", היא נזכרת. "לא אשכח איך ביום ששרון נפטרה הגעתי אליה הביתה והסבא פתח את הדלת ובישר לי את הבשורה המרה".
המתנדבות המשיכו לסייע למשפחתה של שרון גם בשבעה ולאחריה, כשקרן שמרה על קשר קרוב עם אבי המשפחה. לאחר כשנה החליטה להקים מיזם לזכרה של שרון ז"ל – סיוע באוכל למשפחות שאחד מיקיריהן מתמודד עם מחלת הסרטן. "לחולים תמיד יש עזרה משכנים או חברים, אבל לא משהו רשום ומסודר. בעקבות המקרה של שרון הבנתי שיש כאן צורך אמיתי ואין שום דבר בארץ שדומה לזה", אומרת קרן, שמיהרה לשתף את משפחתה של שרון ביוזמה וזכתה לתגובות נרגשות. המוטו של משטא גברא ז"ל היה "נולדת לנצח", וקרן אימצה את השם בחום. עם עשר מתנדבות בלבד היא יצאה לדרך בהוד השרון, ועד מהרה גילתה גידול מתמיד לא רק במספר המתנדבות, אלא גם בפריצת גבולות הגזרה העירונית.
"התחילו להגיע פניות מכל מיני ערים – שם ילד חולה ופה אמא. לא עצרתי לרגע כדי לחשוב על זה, אבל היה לי ברור שגם עבור ילד חולה בתל אביב אני מוכרחה למצוא מתנדבים ולסייע". וכך האוכל החם עבור היולדות בהוד השרון הוביל לחימום לבם של חולי סרטן ברחבי הארץ. שנה לאחר שייסדה את המיזם הייחודי, מונה עמותת "נולדת לנצח" כ-500 מתנדבים ופועלת ב-20 ערים ברחבי הארץ – מתל אביב ופתח במרכז, עבור ברעננה, כפר סבא והרצליה שבשרון ועד רחובות ונס ציונה בשפלה. "מי שמתנדב אצלנו מבין את הקונספט ויודע בדיוק למי הוא מבשל, הם פוגשים את המשפחה ולא מבשלים לשמות, אלא לפנים", היא מוסיפה בהתרגשות. "חשוב לי להדגיש שאנחנו לא מבשלים למשפחות נזקקות ולכאלה שאין להם מה לאכול, להפך. המשפחות הן ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה, ובאמצע החיים נחתה עליהן הבשורה הקשה ביותר בעולם. לרוב יש ילדים קטנים וכל הבית, שהיה נורמטיבי, מתערער ועובר לשגרה של טיפולים בבתי חולים. הסבא והסבתא, הדודים והחברים, כולם מגויסים לעזרה עם הסידורים והפרוצדורות השונות. בשורה התחתונה – הראש לא באוכל".
חוסן רגשי
גרינבלט סגמן נשואה לרועי ואם לדילן בן החמש. במשך שנים עבדה בחברת פלאפון במחלקה העסקית וגם ההמשך נגע לעולמות הניהול, מכירות ושיווק. בשנה האחרונה, תודות לבעלה, עזבה את העבודה כדי להתרכז בניהול הארגון שהקימה. הכל, כזכור, בהתנדבות מלאה. אותו ניהול כולל כאמור כ-500 מתנדבים ולא פחות מתשע קבוצות וואטסאפ שונות.
"כיום יש פרסומים ברשתות החברתיות ואנחנו בקשר גם עם נציגי העמותות במחלקות האונקולוגיות. בגלל שאנחנו היחידים בנושא זה הפך להיות כמו חברה מסחרית. יש לי רכזי מתנדבים וצוות שלם שכולו עובד בהתנדבות", היא אומרת בהתרגשות. "מעבר לזה, אין אצלנו אוכל קנוי בשום פנים ואופן למעט גלידות, וכאן מגיעה מילה טובה לגלידת "וניליה" בהוד השרון, עסק קבוע שמלווה אותנו ותורם מיוזמתו כמה גלידות שרק נרצה".
ואי אפשר כמובן בלי הנגיעה לקורונה, אם כי בגזרה הזו נראה שהצוות הרחב של "נולדת לנצח" הקדים את זמנו. "הרבה נכנסים לבידוד, צריך לדאוג למחליפים והטלפון לא נח לרגע, אבל הקורונה עשתה לנו רק טוב", אומרת קרן. "בגלל שמדובר בחולים עם מערכת חיסונית מוחלשת וסכנה להידבקות מכל וירוס או חיידק, את ההנחיות שכל המדינה מיישמת עכשיו אנחנו התחלנו הרבה לפני כן. בטיחות במזון, הגיינה, חיטוי ידיים, הכל. יש ילדים שעוברים השתלת מח עצם וכדי לא לסכן אותם בישלנו עם כפפות ומסיכות. כולם מאוד אחראים וברור שאם מישהו חולה או לא מרגיש טוב נדאג למחליף, העיקר לא לחשוף ולסכן חולה".
בניגוד לשמחה המלווה לידה, לא פשוט להיחשף לסיפורים הקשים של החולים.
"ברור. אנחנו מתרגשים מכל מתנדב שמצטרף, אבל גם מכינים אותם שיש מקרי מוות, גם של ילדים, וצריך כאן לא מעט חוסן רגשי. אני יודעת כמה העמותה תורמת ומחזקת, ולמרות שכמעט בכל חודש אני נחשפת למקרים של מוות, משתדלת לשים בצד את הפן הקשה. כשאמא שולחת תמונה של בן שנתיים שעובר טיפולי כימו, ואחרי שבועיים שלא נגע באוכל פתאום הוא אוכל שניצל וצ'יפס, זה שווה את הכל. המשפחות מרגישות היום נוח להעלות פוסטים, להצטלם עם המאכלים ולהודות למתנדבים. כשאתה מבין את משמעות העשייה, שמים את הדברים הנוראיים בצד ונזכרים כמה הנתינה מרחיבה את הלב. החלום הגדול הוא להגיע לכל הארץ ולבשל אוכל לכל ילד שזקוק לו".