עד שלוש לפנות בוקר ישב לורן עיאש מול ערוצי החדשות הצרפתיים. התמונות של האלימות וההרס לא אפשרו לו להירדם. עבור חבר מועצת רעננה, שעלה מצרפת לפני 30 שנה והקים כאן משפחה, אלה אינם רק דיווחים ממדינה אחרת: בצרפת עדיין חיים קרובי משפחה, חברים ואנשים שגדל איתם. לצד תחושת הביטחון בהחלטתו לעלות לישראל, הוא מתאר דאגה עמוקה למי שנותרו שם, וגם חשש שהאירועים לא יסתיימו במה שנראה על המסך.
בשיחה הוא אינו מסתיר גם תגובה ראשונית מורכבת יותר. הביקורת שהופנתה לישראל מצד צרפת וממשלתה עוררה בו, לדבריו, מחשבה של "מגיע להם". אלא שמיד לצדה עלתה המחשבה על האנשים עצמם: בני משפחתו, חברי ילדותו היהודים והלא־יהודים, וכל מי שצרפת היא ביתם ואין להם כוונה או אפשרות לעזוב.
איך הרגשת כשצפית במה שקורה בצרפת?
"הסתכלתי על ערוצי החדשות הצרפתיים עד שלוש בלילה, לא הצלחתי להירדם. היו לי הרבה מחשבות. מצד אחד, אחרי כל מה שאמרו עלינו, אתה אומר: עכשיו אתם רואים מה זה. מצד שני, אני חושב על המשפחה שלי שנשארה שם, על החברים שלי, על חברים מילדות שלא יהודים, שגדלתי איתם. זו המדינה שלהם, והיום הם חיים בדברים כל כך קשים. מאוד כאב לי".
הדאגה שלו נוגעת גם להמשך. עיאש חושש שהאלימות תחריף ותגיע לבתים פרטיים. הוא מדבר על אפשרות של סבבים נוספים ועל פחד מפגיעה באנשים בתוך בתיהם, ומדגיש שהוא מקווה שהחששות הללו לא יתממשו. מבחינתו, המרחק הגיאוגרפי מצרפת אינו מפחית מהקשר אל האנשים שחיים בה.
איך מגיבה הקהילה הצרפתית ברעננה?
"הדבר הראשון שכולם אומרים ושמחים על ההחלטה לעלות לישראל ושאנחנו נמצאים פה בארץ. למרות המלחמות והכול, הרבה יותר בטוח להיות פה. פה לפחות יש לנו מדינה וצבא שמגינים עלינו. התגובה השנייה היא שכמובן כולנו מודאגים ודואגים לאלה שנשארו מאחור ועדיין נמצאים שם, ומקווים שיפקחו עיניים ויגיעו לפה".
עיאש מתאר קהילה שחיה בישראל, אך ממשיכה לעקוב מקרוב אחר המתרחש בארץ המוצא. השיחות עם המשפחה בצרפת מתקיימות בקביעות, ובקבוצות הוואטסאפ המשפחתיות קל לשמור על קשר. אלא שהדאגה מכאן אינה מובילה בהכרח להחלטה לעלות משם. לדבריו, גם מי שחוששים מהמצב אינם ממהרים לפרק את חייהם ולעבור למדינה אחרת.
מה אומרים לכם בני המשפחה שנשארו בצרפת?
"הם אומרים שזה יעבור, ושיש בחירות, ומקווים שהממשלה הבאה והנשיא הבא ייקחו את הדברים בידיים ויפתרו את הבעיות. החיים שלהם שם. לא פשוט לעזוב הכול ולסגור הכול כדי לברוח משם. מבחינתם, המצב עדיין לא הגיע עד כדי כך שצריך לברוח".
למה, לדעתך, רבים עדיין לא עולים לישראל?
"מה שקרה לא קורה רק נגד היהודים, אלא נגד כלל הצרפתים. גם מוסלמים נפגעו. לא עשו הבחנה בין חנות של צרפתי, חנות של יהודי צרפתי וחנות של מוסלמי צרפתי. הם אומרים שצריך להיזהר, אבל בכל זאת החיים שלהם שם והפרנסה שלהם שם. לעלות לארץ זה לא כל כך פשוט. זה להתחיל הכול מחדש, ולא כל אחד מוכן לעשות את הצעד".
מתי עלית לארץ, ומה הביא אותך לקבל את ההחלטה?
"עליתי לפני 30 שנה, בגיל 25. רציתי שהחיים שלי והחיים של הילדים שלי יהיו פה בארץ. אני לא עזבתי את צרפת, אני בחרתי לגור פה. היום, כבר כמה שנים, יש אנשים שעוזבים מקום. זו סיבה אחרת לגמרי לעלייה".
שלושים השנים הללו הן גם שלושים שנות חיים ברעננה. בשיחה עמו הוא מספר בהתרגשות על ציון הדרך ועל שי שקיבל מראש העיר לרגל המאורע. מי שהגיע לעיר כעולה צעיר הוא כיום חבר מועצה ומשנה לראש העיר, ומלווה בעצמו את ציבור העולים. הסיפור האישי שלו מתחבר כך לעשייה הציבורית: ההיכרות עם הצורך להסתגל לשפה, לקהילה ולחיים חדשים מלווה את הקשר שלו עם מי שעושים את הדרך הזאת היום.
לישראל הגיע עם ילד בן שנה. כאן נולדו לו עוד ארבעה ילדים, ובריאיון הוא מספר גם על שלושה נכדים. בתחילת הדרך, הוא ואשתו היו כאן ללא המשפחה הקרובה. ההורים, האחים והאחיות נשארו בצרפת. בהמשך הצטרפו אליהם בני המשפחה הקרובים, אולם לדבריו, חלק גדול מהמשפחה המורחבת עדיין מתגורר שם.
מי מבני המשפחה נשארו בצרפת, ואיך שומרים על הקשר?
"כשעלינו השארנו את כולם. ההורים של אשתי, ההורים שלי, האחים והאחיות. היינו פה לבד. מאז ההורים והאחים הגיעו לארץ אחרינו. אבל יש לנו דודים, דודות ובני דודים, והרבה משפחה עדיין בצרפת. אנחנו בקשר, יש קבוצות וואטסאפ משפחתיות. הם באים הרבה לבקר אותנו, וגם אנחנו נוסעים לבקר אותם, בעיקר לאירועים משפחתיים".
גם החיים המקצועיים שלו השתנו לאורך הדרך. עיאש מספר כי במקצועו הוא אופטומטריסט, וכי עבד בתחום האופטיקה. בהמשך הצטרף לאשתו לעבודה בנדל"ן ברעננה. לצד עבודתו כמתווך הוא פועל במועצת העיר, ובשיחה הוא מתאר את הקשר עם ציבור העולים ואת מעורבותו בוועדת הקליטה.
לדבריו, הקהילה דוברת הצרפתית ברעננה היא חלק משמעותי מאוכלוסיית העיר. הוא מספר כי ראש העיר מסר לו ששיעורה עומד על כ־12 אחוזים. עיאש רואה בעצמו נציג של הקהילה בעירייה, אך מדגיש שהקשר במסגרת העיסוק בקליטה כולל גם עולים ממדינות אחרות, ובהן ארצות הברית ואנגליה.
למה בחרת דווקא ברעננה?
"הייתי בן 25 וחיפשתי מרכז קליטה באזור המרכז. היה אז מרכז קליטה ברעננה, וככה הגעתי לעיר. רעננה לא הייתה מוכרת אז כמו היום".
ומה מושך היום עולים להגיע לעיר?
"הסיבה הראשונה היא החינוך. מערכת החינוך ברעננה מוכרת כמצוינת, ואנשים רוצים את הכי טוב בשביל הילדים שלהם. מעבר לזה, היום יש קהילה גדולה של צרפתים. מבחינת העלייה והקליטה הרבה יותר קל לבוא לעיר שבה יש אנשים שמדברים את השפה ויכולים לעזור. יש קהילות שאפשר להתחבר אליהן, והקליטה הרבה יותר פשוטה. כיום הקהילה של הצרפתים מונה 12% מתושבי רעננה. מספר העולים עלה אך עדיין לא מספיק כדי שכולם יהיו בטוחים במדינה שלהם".
יור סיעת שבת אחים המשנה לראש העיר מאיר גרידיש: "החיבור עם לורן עיאש מבטא את הדרך שבה אנחנו פועלים בסיעת שבת אחים – לחבר בין קהילות, לגשר בין אוכלוסיות ולפעול למען כלל תושבי רעננה. לורן מביא איתו היכרות עמוקה עם ציבור העולים, במיוחד הקהילה הצרפתית, וניסיון אישי של מי שעשה בעצמו את הדרך מהעלייה לישראל להשתלבות בעשייה הציבורית. יחד אנחנו פועלים לחיזוק הציבור הדתי והמסורתי, לקידום קליטת העולים ולשמירה על אופייה המיוחד של רעננה כעיר שמכבדת את המסורת היהודית ויודעת לתת מקום לכל תושביה. בעיניי, הכוח שלנו הוא דווקא בחיבור בין הקהילות וביכולת להפוך את הצרכים שלהן לעשייה עירונית משותפת".
