מלר (69) תושב רעננה, מספר לנו בראיון חושפני על גילוי המחלה, על כך שהוא נאלץ לעבור 30 הקרנות שהוא תיכף מסיים ועל העבודה שלו בתור פרשן והקולגות מערוץ הספורט – שנותנים לו את הכוח להתמודד עם הכל. מחלתו התפתחה לשני שלבים: הראשון בו הסירו ממצחו שומה סרטנית והשני בו גילו כי הסרטן התפשט אל בלוטת הרוק שמאחורי אוזנו.
"לפני שנכנסתי לניתוח אמרתי לילדיי שהכל עניין של גורל. שאם אמות שיגידו לכולם שמתי מאושר", אומר מלר ומסביר שזכה לעבוד בעבודת חלומותיו בערוץ הספורט שמשלבת מבחינתו ביזנס וגם פלז'ר. כיום רגע לפני שהוא מסיים את ההקרנות, הוא מספר לנו על חלומו להיות על המטוס שיוביל אותו לחופשה עליה חלם בכל תקופת הטיפולים.
אבי מלר הוא עיתונאי, שדרן ופרשן ספורט ישראלי. מלר ערך את ספר הכדורגל "ההולנדי של עכו" ומזוהה בעיקר עם שידורי כדורגל אנגלי, אותם הגיש שנים רבות בערוץ הספורט. כיום הוא מזוהה בעיקר כפרשן בערוץ הספורט. את הקריירה שלו התחיל כעיתונאי במעריב.
מלר: "אף פעם לא חלמתי שאהפוך לפרשן ספורט. בתור ילד חלמתי לכתוב ולהיות עיתונאי. החלום שלי החל להתגשם כשהייתי בן 17 בבית הספר הריאלי בחיפה. הכתבה הראשונה שלי הייתה על הנערות ששחקו כדורגל ולמדו איתי בבית הספר. בזכות הכתבה הזו התחלתי לכתוב בתחום הספורט".
מה מצבך כרגע ואיך גילית את המחלה?
"יש לי עור רגיש לכן אני נוהג להיבדק כל ארבעה חודשים. במהלך השנים צברתי נקודת חן בשל כך שהייתי חשוף לשמש. עברתי הסרה של נקודות חן – טרום סרטניות ותמיד הייתי במעקב. את המחלה שלי גילו לפני מספר חודשים שהלכתי להיבדק אצל רופא. לצערי הרופא לא אבחן את המחלה בבדיקה הראשונה והשומה שצמחה לי על המצח הלכה וגדלה. בשלב מסוים נגשתי לרופא שוב ובביופסיה שנלקחה התגלה שהיא סרטנית. הוא שלח אותי לניתוח מקומי ואמר לי שלא אדאג. אחרי הניתוח, הייתי בטוח שהכל מאחוריי".
מלר שהמשיך לסבול מכאבים במשך 3 חודשים פנה שוב לרופא שמצא ממצא נוסף סמוך לבלוטת הרוק שממוקמת בצדי האוזן שלו.
"הכאבים התבררו כגוש ונשלחתי לניתוח נוסף ארבעה ימים לאחר האבחנה", הוא מספר.
איך הרגשת כששמעת, מה עבר לך בראש?
"הרופא אמר לי שמדובר בסרטן שאינו מסכן חיים, שאני אעבור את הניתוח ואוכל להמשיך בחיי היות וגילינו את הגוש בשלב מוקדם. אני מבחינתי שמחתי שבעוד ארבעה ימים לא יכאב לי יותר ושאוכל אחרי הניתוח לעשות ריסטרט ולהמשיך בעיסוקיי. מדובר בגוש של שני סנטימטר שהוציאו אותו ואני בסדר כיום".
אתה מדבר על המחלה כעניין של מה בכך. מה נתן לך את הכוח להתמודד עם 30 הקרנות שעברת?
"כל חיי הייתי היפוכונדר ופחדתי מהרגע שאולי יקרה לי משהו. כשזה כבר קרה, הבנתי שמדובר בגורל. מנחם אותי לדעת שאין לנו שליטה על דברים כאלו ושאני עשיתי את כל מה שאני יכול כדי למנוע את התפשטות המחלה וגם שהצלחתי. לפני שנכנסתי לניתוח אמרתי לילדים שלי שאם נגזר עליי ללכת לעולמי ושלא אצא מהניתוח – שיגידו לכולם שמתי מאושר".
האם העשייה שלך בתחום שאתה אוהב גורמת לך לחשוב כך?
"זו מחשבה יפה ומעניינת. אני מרגיש בר מזל בעבודה שלי. ערוץ הספורט שהתגלה במיטבו מפרגן ותומך בי גם מוראלית וגם כלכלית. אני נהנה להיות שם בכל המובנים".
גם חברך מודי בר-און חלה בסרטן ספר על הקשר שלכם ועד כמה הוא חסר לך ברגעים אלו?
"אני חושב עליו בכל רגע מאז שהוא עזב את ערוץ הספורט. מודי היה קולגה וחבר. אני לא מתבייש להגיד שהערצתי אותו. שמחתי שאני חיי לצדו ולעיתים אף בצלו. הוא אמין ביכולות שלי וטיפח אותם. עשינו ביחד 25 מערכונים שנונים ומצחיקים. השאיר אחריי מורשת יפה ומכובדת בזכותו".
מה אתה חושב על טל פרידמן המחליף שלו?
"אף אחד לא יכול להיכנס לנעליים של מודי – אין לו מחליף שיכול לשחזר את העשייה שלו. הוא היה יוצא דופן וייחודי. טל פרידמן עושה עבודה מאוד יפה. הוא שנון מצחיק וצומח מרגע לרגע. כולנו בערוץ אוהבים אותו ושמחים לעזור לו".
מה אתה חושב על כך שצחקו על יורם ארבל ואמרו שהוא טועה בשמות וזקן. בארצות הברית היו עושים את זה?
"בעידן החדש שאנחנו שבו אנו חיים ומנוהל לרוב ברשתות החברתיות – ישנם אנשים חוצפנים וגסי רוח. גם כלפיי בתוך הברכות והאהדה שאני זוכה לה – ישנם אנשים שבוחרים לקלל. מישהו איחל לי למות בייסורים רק בשל דעותיי הפוליטיות שמנוגדות לשלו. כמובן שלא עניתי ולא התייחסתי לכך. אני נוטה להיעלב אם מבקרים אותי מקצועית לא אישית.
יורם שהוא חבר וקולגה צוחק על עצמו ומתייחס לכך כמוני. בארצות הברית קצת יותר מנומסים מהישראלים. ב-BBC למשל לא פותחים מקום לכתיבת טוקבקים כדי למנוע מקרים מסוג זה".
מי השדרן הכי מוצלח לדעתך איינשטיין?
"אני לא רוצה להיכנס לזה אני חבר של כולם".
מה חשבת על ההחלטה לאפשר לו לשדר עד הרגע האחרון. זה מכבד או שאולי עדיף היה להישאר עם הזיכרון המיתולוגי של המשחק ישראל נגד צרפת?
"הוא ביקש להמשיך לשדר ובערוץ אפשרו לו. אני חושב שזו החלטה מאוד נכונה ועוצמתית".
האם אתה חושב שלנבחרת ישראל יש סיכוי להעפיל ליורו או ששוב ניכשל במאני טיים?
"הסיכוי תמיד קיים. הנבחרת קיבלה סיכוי טוב בהגרלה. למרות זאת לדעתי היא לא תגיע ליורו – אולי רק בעוד כמה שנים".
עומר אצילי בנבחרת ישראל כן או לא?
"לא. מדובר בעניין חינוכי ומוסרי. נכון שלא הייתה הרשעה פלילית אבל היה הייתה הודאה במעשה. שחקנים שבצעו מעשה כזה לא צרכים לייצג אותנו בנבחרת".
כשמלר נשאל לגבי משחקו של אצילי במכבי חיפה הוא נוטה להתערב פחות. "מכבי חיפה זה מועדון פרטי. שם אני לא יכול להתערב ולהביע את דעתי – רק לומר שיש כאן טעם לפגם".
עד מתי את תשדר?
"כל עוד אני בריא ולא יורידו אותי מהשידור".
חלמת להיות שדרן ספורט?
"חלמתי להיות עיתונאי. כתבתי במעריב לנוער שהייתי בתיכון. הכתבה ראשונה שלי התפרסמה במעריב לנוער בכיתה יב'. כתבתי על משחק הכדורגל של הבנות שלמדו איתי בבית ספר הריאלי בחיפה. הכתבה הזו סללה לי את הדרך ועם הזמן הפכתי לכתב בעיתון 'על המשמר' בלונדון, עבדתי בין השאר במדור הספורט של מעריב ומשם עברתי לערוץ הספורט – שם אני חי ונושם 30 שנים".
מה דעתך על הכי החיקויים שלך?
"מי שחיקה אותי בארץ נהדרת הוא טל פרידמן. הוא אמר לי שצפה בתשע שעות שידור שלי כדי ללמוד כיצד לשחק את דמותי. מבחינתי זו המחמאה הכי גדולה".
האם לדעתך ההחלטה לגבות תשלום עבור שידורי הספורט לא הופכת את הענף לתחביב לעשירים בלבד?
"מה פתאום. זה דיון ישן. מספר שידורי הספורט בישראל הם הכי גבוהים בעולם והם מוצעים במחירי בדיחה".
מי לדעתך תיקח את אליפות השנה?
"אני שדרן ופרשן – לא נביא, אבל בכל זאת ברוח הספורטיבית אמשיך להמר על מנצ׳סטר. אני תמיד מהמר עליה למרות שהיא מפסידה. לגבי אליפות בארץ , אני מאמין שמכבי חיפה תנצח הפעם".
אתה מתגורר ברעננה המון שנים. הלכת לראות את הפועל רעננה על המגרש?
"בוודאי. לא רק שהלכתי לצפות במשחקים, כשהם היו בליגה לאומית כתבתי בטור שלי על אייל כהן אחד השחקנים".
יש משהו שאנחנו לא יודעים עליך?
"כן שהייתי נהג מונית בלונדון בזמן שלמדתי באוניברסיטה".
לסיום מבקש מלר בכל הנוגע לסרטן העור ובכלל: "תקשיבו לגוף שלכם. אם כואב לכם משהו אל תזניחו ולכו להיבדק. אם תעלו על זה בזמן ברוב המקרים תצילו את חייכם".
