"שחקן נשמה"

החלק האינטנסיבי של האימון כלל ריצת 1000 מ' על ידי הקפת פארק הרצליה פעם אחת כל פעם, סה"כ ארבע פעמים, עם מנוחה של שלוש דקות בין פעם לפעם, והדגש הוא לרדת בזמן בכל פעם סבב מהסבב הקודם.

בין המשתתפים היו אנשים שבסופו של דבר הגיעו ליחידות מאוד מיוחדות בצה"ל כגון: קורס חובלים, יחידת 504, אגוז, שלל סיירות ואנוכי.

עכשיו קצת רקע למסגרת האימונים הזו לגבי עצמי. עד אותה תקופה לא כל כך התאמנתי חוץ מהריצות הארוכות שכתבתי עליהן בפעם הראשונה. כל התמודדות שלי הייתה ביני לבין עצמי, וההשפעה של מתחרים באימונים האלו הייתה עצומה מבחינה מנטלית. מכאן יוצא שהייתי בדר"כ בשליש התחתון מבחינת הכושר של הקבוצה.

ועכשיו נחזור לאותו אימון הנ"ל, המאמן (עמיר מנחם האחד והיחיד), אוסף אותנו לפני הסיבוב האחרון ואומר לנו משפט אחד "תתנו את הכל". אני יכול להישבע שעד אותו משפט לא נתתי בשום דבר את הכל.

הסבב התחיל והייתי ראשון, כי פשוט יצאתי ראשון, וככל שראיתי את החזקים מתקרבים אליי, הגברתי קצב והגברתי קצב, הסתכלתי אחורה ואיכשהו ראיתי אותם תמיד מאחורי, ב-100 מ' האחרונים כמעט בחור בשם גל עקף אותי, ואז בכוחות שאין לי מושג מאיפה יצאו הצלחתי לסיים ראשון. הייתי בהלם מוחלט מעצמי, והרעש שהריאות מסוגלות לייצר.

באותה תנועת "חמש אצבעות", לאחר כל אימון היה מה שנקרא "תחקיר", שבמילים פשוטות זה אומר שאנו מעלים נקודות טובות מהאימון ונקודות חלשות מהאימון. המאמן פתח את התחקיר במילים האלו "יש הרבה אנשים שיודעים לעבוד קשה, אבל מעט מאוד אנשים שיודעים לתת 100% ואת זה אייל עשה היום". אחזור ואגיד שעברו כמעט שבע שנים, והמשפט הזה מלווה אותי בכל רגע, בין אם זה בחדר כושר, בלימודים או בעבודה בכל דבר תמיד לתת 100% והכי חשוב לעבוד עם הנשמה, גם אם יש באותה הסיטואציה אנשים יותר טובים ותמיד יהיו.

כמדי שנה אני שולח לאותו מאמן ברכת שנה טובה וקישור לשיר של עמיר בניון "מורה לחיים", והשנה בתגובה שלו לברכה הוא הגיב "רבי אתה מסוג האנשים שנכנסים ללב, כי יש בך נשמה".