האגרוף הנוסף בבטן אותו קיבלנו: "ארבעה חיילי צה"ל נהרגו" מעיר אותנו שוב ליום קשה בו אנחנו מתפללים שהכל כבר ייגמר ולא מוכנים להתרגל לשגרה הטראגית הזו בה נהרגים לנו כל כך הרבה ילדים.
כן … ילדים …
אתם רואים אותם חיילים, הם לבושים כמו חיילים, הם יוצאים להלחם ולהגן עלינו כמו חיילים, הם משרתים את המדינה ואותנו, כל תושבי המדינה, (בלי קשר לדת, גזע, מין, השתייכות פוליטית, הזדהות לאומית … כולם) כמו חיילים …
אבל אנחנו עדיין רואים אותם כילדים.
את סרן עידו ברוך ז"ל פגשתי בעיקר בתקופה שבין 2008-2013, בין הגילאים 6-11, ילד חמוד ומקסים שבא עם אבא יניב לסייע לסבא דן ז"ל במסעות הבחירות.
יחד עם ילדי המשפחה וילדי החברים (שבינתיים הפכו למשפחה) הם חילקו פלאיירים בדוכנים, חילקו כדורי צעצוע לילדים בגינות ובסוף הפעילות המורה דן ז"ל אסף את כל כיתת הילדים ההטרוגנית שנוצרה ולקח אותם לאכול גלידה.
ואנחנו הסתכלנו על אותה "כיתה" בערגה לאותם ימים בהם אנחנו היינו חלק מאותה כיתת ילדים של דן ברוך וספגנו ממנו את אהבת הארץ , את הציונות הבלתי ניתנת לערעור ואת אהבת האדם וידענו שזהו החינוך לערכים של דן שנספג ונטמע בכל אחת ואחד מהילדים הנפלאים האלה.
לכל מי שמכיר את המשפחה הנפלאה הזו, משפחת ברוך, ברור שהערכים הנפלאים איתם גדל וצמח עידו היוו קרקע פוריה בזכות הוריו הנפלאים, יניב ושרון, לעיצוב דמותו ואישיותו של עידו לאדם הנפלא שהיה ואני בטוח שחבריו, מפקדיו ופקודיו ידעו להרחיב על כך.
ואנחנו כואבים שאיבדנו עוד ילד, עוד איש מלא בערכים ובאהבה
שולח חיבוק ענק ללא מילים (כי פשוט כבר אין) לשרון וליניב, גיא ועומרי, לסבתא שרה ולכל משפחת ברוך
יהי זכרו ברוך.
תגובה אחת
הייתי מורה שלו לאנגלית ב"נוף ילדות" תלמונד לפני 9 שנים.
היה נער ערכי נעים הליכות ומצטיין בלימודים. כואב מאד את נפילתו.
תנחומים למשפחה