העובדות פשוטות: סרטון שנערך באמצעים דיגיטליים הופץ נגד חברת מועצת העיר הלן מזוז, מתמודדת לראשות סניף הליכוד. הסרטון החריף, שהכה גלים ברשתות, הפך מוקד למתקפת הכפשות רחבה נגדה. מנגד, יו"ר הסניף רחלי בן ארי סקעת טוענת כי פרסום הרשימות לפני הבחירה הוא שפתח את הדלת ל"יד נעלמה" שמעוניינת לייצר כאוס. שתי הנשים — שתיהן פעילות ציבור מוערכות — מוצאות עצמן בתוך מערבולת שמישהו, כך נראה, דואג ללבות.
אבל השאלה האמיתית איננה "מי הפיץ?". השאלה הגדולה היא: *מה גורם למאבק על סניף מקומי, בעיר שקטה כמו רעננה, להפוך לשדה קרב אישי, רעיל, ולעיתים גם פוגעני ברמה הכי בסיסית?*
כוח, שליטה ומה שמסתתר בין השורות
סניף ליכוד בעיר חזקה כמו רעננה הוא נכס פוליטי — לא רק ליום הבחירות. זהו מוקד כוח שמאפשר גישה למינויי סניף, כוח אדם, השפעה על מרכז המפלגה, נראות ציבורית ועמדה אסטרטגית לשנים קדימה.
השליטה בסניף משמשת לא אחת כקרש קפיצה למהלכים עירוניים, למיצוב אישי, ובמקרים מסוימים — גם לפתיחת דלתות במערכת הארצית.
לכן הקרב הנוכחי אינו רק על תפקיד. הוא מאבק על שליטה.
ועל שליטה, במיוחד כשאין מנגנון גישור פנימי אפקטיבי — רבים מוכנים להילחם עד הסוף.
כשהעימות הופך אישי
אחד הסימנים הברורים לכך שהמאבק יצא מפרופורציה הוא המעבר מהוויכוח הרעיוני — למתקפות אישיות. מהדיון על כיוון הסניף — למתקפה על זהותה, אמונתה והלבוש של המתמודדת.
רעננה היא עיר של חיים משותפים, של קהילות מעורבות, של שיח תרבותי גבוה. מה שהתרחש כאן בשבוע האחרון אינו מאפיין את העיר — אלא את השיח הדיגיטלי שמתפרץ ללא אחריות, ואת הפוליטיקה החדשה שמתגמלת רעש, קיטוב ופרובוקציה.
כשבכירים בסניף זורקים רמיזות אישיות, כשסרטונים מבוימים מופצים כאילו היו אמת — ברור שהקרב מזמן אינו ענייני.
למפלגה יש אחריות — ולציבור יש כוח
האירועים ברעננה צריכים להדליק נורה אדומה.
כאשר מאבקים פנימיים מגיעים לרמה של הכפשות, זיופי תוכן וערעור אמון — המפלגה עצמה משלמת מחיר.
מי יעמוד מול הציבור ויטען שהליכוד הוא בית פוליטי כשבתוך הבית הדלתות לא מפסיקות לטרוק?
וכן, גם לציבור יש כוח.
המפלגות המקומיות שוכחות לפעמים שהתושבים הם לא קהל שבוי.
הם רואים הכול: מי מרים את רמת השיח — ומי מוריד אותה. מי פועל בעשייה — ומי עסוק בהתקפות.
לאן הולכים מכאן?
הקרב על הסניף יוכרע, מוקדם או מאוחר. יהיו בחירות, תהיה הנהגה, והעיר תמשיך קדימה.
אבל השאלה שנותרת פתוחה היא אחרת:
האם רעננה תצליח לחזור לשיח ערכי, ענייני ומכבד — או שהשיטה החדשה, הרעילה, תישאר כאן?
פוליטיקה היא חלק מחיינו, והיא לגיטימית. מחלוקות הן חלק מהדרך, גם זה לגיטימי.
אבל כאשר הפוליטיקה מאבדת את מטרתה והופכת כלי לפגיעה אישית — היא מפסיקה לשרת את הציבור ומתחילה לפגוע בו.
רעננה ראויה ליותר.
הליכוד ברעננה ראוי ליותר.
המתמודדים עצמם — ראויים ליותר.
הגיע הזמן שהמאבק יחזור לפרופורציות.
שיחזור להיות על רעיונות, על עשייה, על כיוון.
ושלא יהיה עוד זירה שמאפשרת לאנשים מאחורי הקלעים למשוך חוטים ולערבב את השטח.
בסוף, מי שמשלם את המחיר הוא אנחנו — הציבור.
