חדשות רעננה

מרעננה למולדובה התנדבות היכן שצריך

כשהגיעה הקריאה עזבה ליזה קרמר הכל וטסה למולדובה לסייע לאזרחים שנמלטים מהמלחמה באוקראינה, ליזה (42) תושבת רעננה אם ל-5 ילדים מתנדבת ביחידת חוסן של איחוד הצלה

מרעננה למולדובה למען הפליטים

המסע של ליזה קרמר התחיל בדרום אפריקה המשיך לאוסטרליה ולישראל ותמיד לווה בהתנדבות בקהילה, כשהגיעה הקריאה לנסוע להתנדב למען ילדי הפליטים האוקראינים במולדובה לא היססה והצטרפה למשלחת של איחוד הצלה.

סול וליזה קרמר, עלו לארץ לפני יותר מ-20 שנים. השניים בחרו להתגורר ברעננה ולהקים בה את ביתם. סולל איש נדל"ן, וחבר בחברת סטרטאפ, ליזה תרפיסטית שמסייעת לילדים ומשפחות.

סול "אנחנו משפחה ציונית שעושה הכל מען המדינה ועוזרת לאחרים. במהלך השנים קבלתי לא פעם צווי -8, כשבקשו מליזה להתנדב, אמרתי לה 'הפעם תורך – זה הצו 8 שלך. ליזה מתנדבת ביחידת חוסן. היא פייטרית וציונית. כשקראו לה לצאת למולדובה היא לא היססה לרגע" אומר סול. 

"כיהודים שהשורשים שלהם התחילו בדרום אפריקה, שמענו מהסבים שלנו על התלאות שעברו. למזלנו שתי המשפחות נחלצו מהשואה וברחו מזרועות הנאצים לפני שהיא התחילה. אני שהגעתי לארץ, התגייסתי לצבא והוכרתי כחייל בודד, מבין את ההרגשה של הבדידות והפחד. אותי קבלו בארץ ודאגו לי, להם אין מי שידאג".

לא חששת לה?

"מבצע כזה לא קורה בכל יום. אכן חששתי אבל אני יודע שצריך להתגבר על החששות. אני לא חושש מהמלחמה אלא מהקור הנורא שם. היא יצאה עם משלחת מסודרת שמונה כ-40 אנשים. חברת ארקיע מימנה את המטוס והצטרפו למשלחת ארגונים כמו הסוכנות".

הרבה פליטים מתחילים להגיע לארץ. מה דעתך על רעננה כמקום מקלט?

אני חושב שזה ‏מעולה שהפליטים יגיעו לכאן. כולנו בני אדם ואנחנו צריכים לעזור לאחרים ולאפשר להם לחיות חיים נורמליים". 

יצא לך לדבר עם ליזה מה היא מספרת? 

"לפני מספר ימים הם הגיעו לגבול בצפון מולדובה. היא מספרת שמאוד קר ושהמצב קשה. המשלחת מסייעת למשפחות שעברו את הגבול. לא כל בבעלים קבלו אישור לעזוב והפרדה מהנשים והילדים מאוד אכזרית. הם מחלקים שם אוכל וצעצועים ומשכנים אותם בבית כנסת שהפך למקלט לפליטים שממתינים לטיסות לארץ. מדובר במצב של אי ודאות ומאוד עצוב". 

איך הילדים הגיבו לנסיעתה?

"שנינו יודעים מה זה לקום ולשרת את המדינה ולעזור לאחרים. זה טבוע DNA שלנו. אנחנו מחנכים אותם לאהבת הארץ ולנתינה. הם מאוד גאים באמא שלהם ומבינים ש משהו גדול משהו גדול קורה בעולם ושאמא נוסעת לעזור. הם מבינים את זה למרות שקצת קשה להם והם מתגעגעים". 

בפוסט שפרסמה ליזה היא כתבה " היסטוריה חוזרת על עצמה, כיהודיה זה כמעט נטוע לי בדנ"א, ההיסטוריה תמיד חוזרת.  שוב הרס הרס והעמים מסביב משותקים כרגע אני מודע בפראות שאני יושב לפחות בחלק בצד חדש, מה שמרגיש כמו הצד הנכון והגדול של ההיסטוריה היהודית.

אני במולדובה, מחוז, עני וקר צופה בשיטפון של פליטים אוקראינים דורכים בשלג בלי כלום חוץ מהבגדים שעל גבם. אין לי מושג איך אמהות העבירו את התינוקות שלהן דרך זה. חמש דקות במזג האוויר הזה, למרות השכבות האינסופיות שלי ורק בא לי לרוץ פנימה. זכיתי לתת להם אוכל, צעצועים, שמיכות ולהיות החיוך הראשון שהם ראו בימים שהם חיים את הרגעים הכי גרועים בחייהם.

אנו מטפלים ומקבלים את כל מי שאנו פוגשים ועושים ככל שבכוחנו במסגרת זכויותינו המשפטיות (שהן מוגבלות). אנחנו מנסים להסיח את דעתם של ילדים כשהוריהם מבינים שאבא לא יורשה לעבור את הגבול, ומי יודע מה זה אומר.

מבחינה היסטורית זה אירוע חסר תקדים, וזה עוצר לי את הנשימה לקבל את הזכות להיות כאן.

אני ענווה מעבודתו הנהדרת של United Hatzalah of Israel כמו השם שלהם הם כוח מציל חיים. מעולם לא הרגשתי גאה יותר שדגל ישראל קשור לגב שלי ואני מקווה שהעבודה הקשה והאהבה הגדולה שמתבטאת על ידי העם הקטן הזה יועתקו לעוד אומות ברחבי העולם. זו ההיסטוריה שאנחנו צריכים לכתוב לילדינו, תקווה שאמשיך להחזיק.

ליזה קרמר מתנדבת איחד הצלה מרעננה במולדובה

כתבות קשורות

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן