"אפשר לנהל אורח חיים דתי ולהיות אישה ליברלית, אין סתירה". זה המשפט שמלווה כבר שנים רבות את זהבה לנדמן (50), אשת עסקים, תושבת העיר רעננה. לנדמן, אמא לארבעה ילדים ופעילה חברתית מוכרת בעיר. לנדמן הצטרפה לרשימת "הרוב הדמוקרטי רעננה" שהיא איחוד של כלל הגורמים הליברליים: המחנה הממלכתי, יש עתיד, מרצ וחוזה חדש. לנדמן, יחד עם עו"ד אורי זנקו, מייצגת באיחוד את מפלגת "יש עתיד".
"ראינו מה קרה בבחירות הארציות. העבודה ומרצ לא התאחדו, ארבעה מנדטים של מרצ נזרקו לפח. הבנו שאסור לבזבז קולות בגלל משחקי אגו או ניואנסים, שחייבים גוף אחד ליברלי, חופשי גדול וחזק במועצת העיר של רעננה. אנחנו רצים רק למועצה, לא תומכים באף אחד מועמד לראשות העיר. מי שיתמוך בערכים שלנו ויאמץ אותם יזכה בתמיכתנו. זה הכוח של הצבעה בשני פתקים, האפשרות לאזן את ראש העיר. הרוב ברעננה הוא דמוקרטי, מאמין בערכים שאנחנו מייצגים שהם שוויון, חופש בחירה, חינוך, סובלנות, ביטחון וקיימות. לכן התאחדנו, זה צו השעה. בדיעבד, לאחר השבעה באוקטובר, אני עוד יותר מברכת על האיחוד הזה. הביחד שלנו הוא מסר, גם פוליטי וגם חברתי".
"אפשר לנהל אורח חיים דתי ולהיות אישה ליברלית, אין סתירה"
הסיפור של לנדמן
זהבה לנדמן נולדה בצפת למשפחה חרדית, למדה בסמינר וניהלה אורח חיים חרדי. עם השנים עברה תהליך של שינוי. היא עדיין מנהלת אורח חיים דתי, אבל המרחק בין מי שהיתה בילדותה לבין היום גדול. "הבן שלי היה עכשיו כמה חודשים טובים בעזה, חודשים שבהם לא ישנתי. רק בשבוע שעבר הוא יצא ומאז אני מרגישה שאני יכולה לחזור לחייך. כשהצטלמנו לקמפיין עמדתי מול המצלמה וחייכתי, הפנים היו מול הצלם אבל הלב היה רחוק רחוק, במקום אחר". השילוב המיוחד בין קודש לחול, בין המשפחה שנותרה עדיין חרדית לבין מה שהיא היום, הביא אותה להאמין שאין מחלוקת שלא ניתן לפתור אם בבסיסה נמצאת האמונה שכל אדם רשאי לחיות ע"פ אמונתו ותפיסת עולמו. "אם פועלים מתוך הידברות ולא מתוך כפייה ניתן לפתור כל מחלוקת", היא אומרת.
לרעננה הגיעה לנדמן בשנת 2006 לאחר עשר שנות מגורים בארה"ב. "גרתי בצפת, בבני ברק, בירושלים ואפילו בניו יורק. בחרתי ברעננה כי כאן אני מרגישה הכי בבית". בבית הזה היא לא רק בחרה לגדל את ילדיה, אלא גם להוביל עשרות פרויקטים חברתיים של תמיכה וסיוע לתושבי העיר. פרויקט "רעננים מבשלים לרעננים" שאותו הקימה יחד עם שותפה לרשימה אורי זנקו ועם רום גולן בזמן משבר הקורונה, סיפק כ-6,000 מנות חמות לתושבים חולים ובודדים בתקופה שבה הם כל כך נזקקו לכך.
"בית פרידמן" הוא מיזם נוסף שלנדמן מעורבת בו, זהו פרויקט חינוכי מרשים שתומך בבני נוער בעיר בעלי סיכוי גבוה לנשירה מהלימודים. "הקמנו בית שמעניק סיוע לבני נוער חלשים בלימודים ובעלי אחוז נשירה גבוה. המקום מספק לנערים עזרה בשיעורים, ארוחת צהריים חמה והכוונה להמשך חייהם", היא מספרת.
כיצד הגעת לפוליטיקה?
"אני לא רואה את עצמי כפוליטיקאית אלא כשגרירת מצוות. אני מאמנת אישית במקצועי ובעלת תואר בפסיכולוגיה, ניהול וכלכלה. יש לי קליניקה שבאמצעותה אני מאמנת אנשים לשינוי. עם הזמן הצטרפתי ל מטה "יש עתיד ברעננה', כשהשוויון בנטל היה אחד הנושאים שרציתי לקדם. אני מאמינה שאי אפשר לקיים חברה מתוקנת אם רק צד אחד נושא בנטל, בסוף זה יתפוצץ לנו בפנים. אומנם גדלתי בבית חרדי, אבל אני מאמינה שכחברה אין לנו ברירה אלא ללמוד לחיות יחד. אי אפשר להדיר, אי אפשר לכפות, כמו שהצד השני מבקש התחשבות גם אני מבקשת שיתחשבו בי.התחלתי באימון של אחד על אחד וכיום אני מאמינה שאני יכולה להגיע ולגעת בהרבה יותר אנשים. אני רואה בעצמי גשר, אני יכולה להסתכל על המחלוקת משני הצדדים. זה היופי מבחינתי ברשימה שלנו, בראש הרשימה עומד שמואל ווגמן, מי שהיה בין מובילי המחאה בעיר אבל במקביל הוביל טקס הבדלה במהלך ההפגנות כדי שגם ציבורים דתיים ליברליים יוכלו לקחת חלק בהפגנות ולא לחוש מודרים. זוהי תבונת ההכלה וראיית מציאות שאני מאוד מתחברת אליה".
מהו הנושא שבוער לך לקדם כיום?
"חשוב לי לקרב בין הקהילות הדתיות מכל הזרמים וגם בין החילוניים ודתיים. אני מתכוונת להמשיך ולסייע לנערות ולנשים להגיע לעמדה של מנהיגות, ולהרחיב את הפעילויות הערכיות לבני הנוער בעיר. קידום נשים זאת תפיסת עולם, כל מחקר שנעשה עד היום על ניהול ונשים מוכיח שחברות שיש בהן נשים בעמדות ניהול הן חברות טובות יותר. נשים חייבות להיות חלק מכל צומת של קבלת החלטות ונערות צעירות חייבות לקבל את כל האפשרויות כדי לחשוב בגדול. כדי לשאוף ולהתקדם ולהשפיע. במקביל אני רואה לנגד עיני את הגיל השלישי. כיום אני מתנדבת ברווחה ותורמת מזמני למען רווחתם של תושבי רעננה – הגיל השלישי בפרויקט שמכין אותם לפרישה".
בואי נדבר רגע על הפיל שבחדר, הרבה תושבים ממורמרים על כך שרעננה נחשבת לעיר רפאים בסופי השבוע. אין תחבורה ציבורית והמסעדות ובתי הקפה סגורים לאורך כל רחוב אחוזה.
"למרות שאני מנהלת אורח חיים דתי, אני חושבת שאפשר לפתור באמצעות שיח ולקדם את נושא התחבורה בשבת. העיר רעננה גדולה ומחולקת לאזורים שבחלקם יש יותר דתיים ובחלקם פחות. הייתי מציעה שיאפשרו תחבורה ציבורית בשבת על דרך ויצמן למשל ומצד שני שלא יעשו 'דווקא' ויפתחו מסעדות וברים מול בית כנסת".
לסיום, מה היית מאחלת לעצמך ולתושבים?
"לתושבים אני מאחלת שהנהגת העיר, ראש העיר והמועצה, ייצגו נאמנה את האינטרסים שלהם. להיות נבחר ציבור זה מחייב. זאת שליחות. לא לחינם אנחנו נקראים נבחרי ציבור, הציבור בחר בנו ואנחנו תמיד חייבים לבחור בציבור. אני מאחלת לנו שלא נדע יותר אבידות, רעננה הקריבה במלחמה הזאת את מיטב בניה. מלח הארץ. לעצמי אני מאחלת שהילדים יהיו בריאים ושיהיה בי הכוח להמשיך ולהעניק ולתת. נתינה היא זכות, אני תמיד מודה עליה. ותמיד מזכירה לעצמי את המושג הכרת הטוב, זה הבסיס לכל.
