סמ״ר יאיר אביטן ז״ל מרעננה, לוחם בגדוד 890 בצנחנים, נהרג במהלך הלחימה בעזה כשהוא בן 20. מאז נפילתו, משפחתו בחרה להנציח אותו בדרך שממשיכה את מי שהיה – אדם של אנשים, של נתינה ושל מוזיקה. אמו, עינת אביטן, לא מדברת על הנצחה במובן הרגיל, אלא על עשייה שמחוברת לחיים עצמם. כשנשאלת מה עומד מאחורי כל הפעילות, היא מגדירה זאת בפשטות: "בחרנו בחיים – וככה אנחנו מנציחים את יאיר".
רגע לפני יום הזיכרון לחללי צה״ל ונפגעי פעולות האיבה, ביקשנו ממנה לספר על יאיר וכיצד בני המשפחה דואגים להנציחו. "יאיר היה איש של אנשים. הוא היה מוקף חברים, עם חיוך שמאיר ושובה כל לב. לצד זה הייתה לו אהבה גדולה למוזיקה, ובעיקר לגיטרה. היא הייתה חלק בלתי נפרד מחייו. הוא ניגן בכישרון – לחברה שלו, לחברים בתנועת הצופים, לחברים בצבא, לנו ההורים ולאחים שלו. זו הייתה הדרך שלו להראות אהבה".
הניגון שיימשך לעד
מתוך המקום הזה נולד המיזם הראשון של המשפחה – "לפרוט על מיתרי הלב". המטרה הייתה לגייס 100 גיטרות ולהקים חדרי מוזיקה עבור ילדים, בני נוער וחיילים שנפגעו ממלחמת חרבות ברזל או קשורים אליה, כולל נפגעי פסטיבל נובה.
"התחלנו במסע לגיוס כספים כדי להנציח את יאיר, שהגיטרה והנגינה היו חלק ממנו. למרות התכנון להקים חדרי מוזיקה, הדבר לא יצא לפועל. רצינו להקים חדרים בעוטף, אבל צורת התרומות לא אפשרה את זה, אז הסתפקנו בגיטרות. חילקנו 130 גיטרות לפצועים, להלומי קרב וליתומים".
עם הזמן, העשייה לא נעצרה שם. כשנשאלת האם נוצרו מיזמים נוספים, עינת מתארת התרחבות משמעותית של הפעילות.
“יש סימולטור נהיגה שנתרם לבית החולים איכילוב בשווי של 800 אלף שקל”, היא אומרת, ומסבירה כי המטרה היא לסייע לפגועי ראש מהמלחמה. בנוסף, נתרם אמבולנס לאיחוד הצלה בשווי 855 אלף שקל. “האמבולנס רק עכשיו הגיע לארץ", היא מציינת, ומוסיפה כי הכספים לפרויקטים כבר גויסו, גם אם הביצוע מתעכב לעיתים בשל נסיבות שונות.
מעבר לפרויקטים הגדולים, המשפחה פועלת גם בשטח באופן שוטף. “אנחנו רוכשים ציוד רפואי לפצועים, ציוד ללוחמים – כל מה שפונים אלינו אנחנו מנסים לעזור". לדבריה, מדובר במענה לצרכים אמיתיים שעולים מהשטח, מתוך רצון לשפר את רמת החיים של מי שנפגעו. "אנחנו עושים את מירב המאמצים לגרום להם להיות יותר שמחים או יותר בריאים", היא מוסיפה.
העשייה הזו מתבצעת במסגרת עמותה שהקימה המשפחה לזכרו של יאיר. כשנשאלת מה המטרה המרכזית של העמותה, עינת מחדדת: "המטרה היא לא רק הנצחה. ההנצחה היא באמצעות בניית חיים, או שימור והעלאת רמת החיים של לוחמים ופצועי צה״ל". מבחינתה, זו הדרך הנכונה להמשיך את דרכו של יאיר – לא רק לזכור, אלא לפעול.
לצד הפעילות המעשית, המשפחה גם מרצה ומספרת את סיפורו של יאיר. “אנחנו מגיעים לבתי ספר, לבסיסי צה״ל, לכל מי שמזמין אותנו”, היא אומרת. “פותחים את הלב ומספרים על יאיר, וגם על הבחירה שלנו להמשיך בחיים".
מה נותנת לה ההנצחה?
"זה ממלא אותי. אני מרגישה שאני לא מצליחה בכלל להיות בעצבות. מבחינתי, העשייה אינה רק זיכרון, אלא גם מקור כוח יומיומי שמאפשר לי להתמודד".
היכן תהיי בערב יום הזיכרון?
"זה תלוי במצב הביטחוני. בגדול יש לי הרצאה בבית ספר בקריית אונו, ובערב הזמינו אותנו ל’זיכרון בסלון’ בכפר סבא. יש גם חברת הייטק שהזמינה אותנו להרצות. מדובר בימים עמוסים מאוד מבחינה רגשית – אבל העשייה וההנצחה מקלים ולו במעט".
בני משפחתו של יאיר אביטן ז"ל מזמינים את הציבור להיכנס לאתר ההנצחה שהוקם לזכרו:
