תום פרנץ (55) מרעננה כבר מזמן אינו רק הזוכה בעונה השלישית של "מאסטר שף". הוא אחד הקולות הבולטים שמספרים את סיפורה של ישראל דרך אוכל, ריחות, טעמים ושולחן משותף. מי שנולד בשם תומאס פרנץ בעיר קלן שבגרמניה, למשפחה נוצרית־קתולית, עשה דרך חיים יוצאת דופן: מנער גרמני שפגש לראשונה ישראלים בגיל 15, דרך שירות התנדבותי בישראל עם ניצולי שואה, לימודי משפטים וכלכלה בגרמניה, גיור, הקמת משפחה ברעננה ועד קריירה קולינרית בינלאומית.
לאחרונה רשם פרנץ הישג נוסף, כשזכה במדליית זהב בפרס Deutscher Kochbuchpreis 2025 על ספרו החדש "Mahlzeit Meine Liebste" – "הארוחה האהובה עליי", העוסק בארוחת הבוקר הישראלית. הספר, שיצא בהוצאת AT Verlag השוויצרית, נכתב בישראל במהלך חודשי המלחמה, בשיתוף צלם האוכל דניאל לילה והסטייליסט הקולינרי עמית פרבר.
הספר מציג את ארוחת הבוקר הישראלית דרך לחמים, מאפים, ביצים, דגים, גבינות, סלטים ועוד, ומאפשר לקורא להרכיב מתוכו שולחן ישראלי שלם.
"זו לא רק הזכייה שלי", אמר פרנץ לאחר הזכייה. "זו מתנה למדינה ולהכרה במטבח הישראלי. אני גאה להביא את הבוקר הישראלי לקהל הגרמני, עם כל החום, הצבע, האור והטעמים שבצלחת שלנו, צלחת שמתגבשת כבר כמעט 80 שנה".
בין המתכונים בספר אפשר למצוא חלת שבת רכה, בייגלה ירושלמי, חומוס בטעמים שונים, שקשוקה, לאבנה ביתית, סלט ירקות קצוץ דק, קוגל תפוחי אדמה לשבת בבוקר, קובנה, פרנץ' טוסט במילוי נוטלה, סנדוויץ' דג כבוש, מעקודה ועוגת גבינה של בתי מלון. לצד כל מתכון מוסיף פרנץ הסברים אישיים, טיפים, תחליפים, אפשרויות הגשה וזמני בישול.
מנימוקי השופטים נכתב כי "הספר משלב בין מסורת למודרנה באופן טבעי ושקט. הוא מלמד על תרבות האוכל הישראלית דרך הסיפור האישי של פרנץ, ומציע צילום אותנטי, סטיילינג ברור, טיפים פרקטיים ומתכונים שנעים בין הפשוט למוקפד – כולם בעלי נגישות גבוהה לקהל אירופי".
"אין גרמני בגילי שאין לו רקע כזה"
בריאיון עמו אי אפשר להתעלם מהשאלה על הרקע המשפחתי המורכב. אחד מסביו של פרנץ היה חייל בצבא הנאצי, עובדה שהוא אינו מסתיר, אך גם מבקש להסביר בהקשר ההיסטורי הרחב שלה.
תום, כשישראלים שומעים שסבך היה חייל בצבא הנאצי, ובמקביל שאתה גרמני שהתגייר וחי כיהודי בישראל, איך מגיבים לזה?
"קודם כול צריך להפריד בין שני דברים. יש את השאלה איך מגיבים אליי כגרמני שהגיע לישראל והתגייר, ויש את השאלה איך מגיבים לזה שסבא שלי היה חייל של הנאצים. סבא שלי היה חייל של הנאצים, זה נכון. הוא היה צעיר, הוא נלחם בשבילם ברוסיה. אבל צריך להבין שאין גרמני בגילי שההורים שלו או הסבים שלו לא היו איכשהו חלק מהמציאות ההיא.
"מבחינת היהודים, כל הגרמנים היו נאצים אז. לא היו גרמנים אחרים. לכן מבחינה היסטורית זה לא באמת מפתיע אף אחד, ובגיור עצמו אין לזה שום משמעות.
"כמובן שכל מי שיודע שמישהו בא מגרמניה, יודע שמגרמניה באה גם השואה. אבל זה לא משהו שהתחיל בגיור. אני התמודדתי עם זה הרבה קודם – בחילופי תלמידים בגיל 16 כשהגעתי לישראל, אחר כך כשעבדתי עם ניצולי שואה, ורק הרבה שנים אחר כך, בגיל 31, התחיל תהליך הגיור.
"זה לא שפתאום באתי כרעם ביום בהיר מגרמניה ושאלו אותי: רגע, מה עם הרקע הנאצי? זה היה תהליך ארוך, בכל מיני נקודות בחיים. כיום מאוד מעריכים את המסע שעברתי".
"מי שזיהתה את הכישרון שלי הייתה אשתי"
מתי התחיל החיבור שלך לבישול ואפייה?
"החיבור לאוכל מגיע כמובן מהבית. תמיד היה אוכל טעים בבית, אמא שלי הייתה בשלנית. גדלתי באזור ובתקופה שבה היה הרבה מאוד דגש על אוכל טרי – משתמשים במה שיש באזור, מבשלים עונתי. זה הרקע שעליו גדלתי.
"למדתי כלכלה ומשפטים, נהייתי עורך דין, והכיוון המקצועי שלי היה אחר לגמרי. כשהגעתי לארץ כדי להתגייר, באתי כעורך דין ורציתי להשתלב בתחום הזה".
מתי הבישול הפך למשהו יותר רציני?
"התחלתי לבשל לעצמי כשהייתי סטודנט, קודם כשהייתי מתנדב בארץ ואחר כך בגרמניה. זה היה רק לצורך עצמי, אבל לאט לאט גיליתי שאני מאוד אוהב את זה. אהבתי גם לבשל לאחרים. אנשים מאוד נהנו מהאוכל שלי, וזה נתן לי פידבק חיובי.
"באוכל רואים מהר מאוד אם אנשים אוהבים או לא אוהבים, אם הם רוצים לבוא שוב לאכול אצלך. זה משמח.
"מי שזיהתה את הכישרון שלי ודחפה אותי קדימה הייתה אשתי, דנה. היא באה מתחום האוכל כיחצנית של שפים ומסעדות. היא הבינה מהר מאוד שיש לי כישרון מעבר לזה שאני יודע לבשל קצת.
"היא כל הזמן חיפשה את הדרך שאעשה עם זה משהו, כי גם ראיתי שאני מאוד אוהב את זה. בסוף הגיע 'מאסטר שף'. היא דחפה אותי ללכת לשם, רשמה אותי, והלכתי על זה".
"האוכל הישראלי הוא הכי מעניין"
חשבת שתהפוך לשף?
"לא. לא הייתה לי שאיפה כזאת. לא חלמתי לפתוח מסעדה או לבנות קריירה כזאת. הלכתי ל'מאסטר שף', זכיתי ב'מאסטר שף', ואז זה פשוט קרה. פתאום אתה מוכר, מבוקש כשף, והחיים לוקחים אותך לשם".
מה אתה עושה כיום?
"אני מספק בעיקר ייעוץ קולינרי. מאוד פעיל ברשתות החברתיות, עובד עם חברות, עושה שיתופי פעולה, מפתח מתכונים ומלווה תהליכים קולינריים. מעבר לזה אני עושה סדנאות ואירועים פרטיים. ספרי בישול לא מוציאים כל יום, זה קורה פעם בכמה שנים, אבל זה כמובן חלק חשוב מהעשייה שלי".
מה המנה שאתה הכי אוהב להכין?
"אין לי מנה אחת מסוימת. יש מאכלים שאני אוהב להכין. בכל פעם שאני עושה משהו מסוים, פתאום זה נראה לי הדבר הכי כיף להכין.
"אם זה סטייק – אני אוהב להכין סטייק. אם זה בצל – אני יכול מאוד ליהנות פשוט מלקצוץ בצל ולטגן אותו בהתחלה בכל מיני צורות, צבעים, סוגי שמן ועוצמות חום. הכיף שלי הוא לקחת חומר גלם, להבליט אותו ולהוציא ממנו את המיטב".
מה אתה חושב על המטבח הישראלי?
"אני חושב שהאוכל הישראלי הוא הכי מעניין. זה כור היתוך, מקום מפגש של המון עמים, עדות, תרבויות וסגנונות.
"מבחוץ, אם מסתכלים מאירופה או מארצות הברית, אולי כל המזרח התיכון נראה כמו מטבח אחד. אבל כשנכנסים פנימה רואים המון הבדלים, המון עדות והמון סגנונות".
"זה החלום שלי"
לסיום, מה זה עבורך להיות ישראלי?
"זה החלום שלי – לחיות בארץ, להיות יהודי, לגדל פה את הילדים שלי. אחרי עשרים שנה אני מבין שזה מורכב יותר ממה שחשבתי בהתחלה, עם כל ההשלכות הביטחוניות והפוליטיות, אבל אני מאוד שלם עם זה.
"אני גאה להיות יהודי, מזדהה עם היהדות ועם ארץ ישראל. זה הסטייטמנט הכי גדול שלי – שאני מגדל את הילדים שלי כאן, כיהודים, ולא רוצה לגדל אותם בשום מקום אחר בעולם".
"`
