גופתו של עומר נאטורה הושבה לישראל

לאחר יותר משנתיים של כאב, המתנה ואמונה – הותר לפרסום כי גופתו של עומר מקסים נאטורה ז״ל, מפקד טנק בחטיבה 7 של חיל השריון, הושבה לישראל.
עומר, בן 22 בלבד, נולד וגדל בלונג איילנד שבארצות הברית, ועלה לבדו לישראל במסגרת גרעין “צבר” כחייל בודד. מאז גיוסו הפך לדמות אהובה ומוערכת, שהותירה חותם עמוק על מפקדיו וחבריו.

אביו, רונן נאטורה, כתב הבוקר:

"וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה׳, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
עומר שלנו על אדמת ישראל. סוף סוף.
כמה כאב וכמה הקלה."

“ילד אמריקאי עם לב ישראלי”

עומר נאטורה נולד למשפחה חמה וערכית בקהילה היהודית בלונג איילנד. הוריו, אורנה ורונן, חינכו אותו ואת אחיו דניאל על אהבת ישראל, ציונות ותרומה לקהילה. כבר מגיל צעיר הרגיש קשר עמוק למדינה — הוא דיבר עברית רהוטה, השתתף במחנות קיץ ציוניים, ובגיל 18 קיבל החלטה נועזת: לוותר על לימודים באוניברסיטה היוקרתית אליה התקבל, ולעלות לישראל.

“הוא תמיד אמר שצריך לא רק לדבר על ישראל – אלא להיות חלק ממנה”, סיפר אחד מחבריו למכינה. “לא הייתה בו טיפת פחד. רק אהבה ותחושת שליחות.”

עם עלייתו הצטרף עומר לגרעין צבר, התגורר בקיבוץ בצפון הארץ, ועבר אולפן ועבודה חקלאית כחלק מהשתלבותו בישראל. כשנשאל באיזו יחידה ירצה לשרת, ענה מיד – “שריון. כי אני רוצה להיות בחזית.”

הקרב הקשה בעוטף עזה

ביום שבת, 7 באוקטובר 2023, פיקד עומר על טנק מספר 3 בגדוד 77 של חטיבה 7.
הצוות כלל ארבעה חברים:

• מפקד הטנק עומר נאטורה, בן 22, מלונג איילנד.
• התותחן נמרוד כהן, בן 21, מרחובות.
• הטען עוז דניאל, בן 19, מכפר סבא.
• הנהג שקד דהן, בן 19, מעפולה.

בשעות הבוקר המוקדמות, עם פרוץ מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, הוקפץ הטנק לעבר מוצב “הבית הלבן” סמוך לגדר המערכת. תחת אש כבדה ניהלו הלוחמים קרב עיקש כשהם חוסמים חדירת מחבלים נוספים לשטח ישראל.

הטנק ספג פגיעה ישירה ועלה באש.
שקד דהן ועוז דניאל נהרגו במקום גופתו של עוז דניאל לא הושבה עדיין.
עומר נאטורה הוכרז נעדר, ולאחר חקירה ממושכת נקבע כי נפל בקרב.
התותחן, נמרוד כהן, נלקח בשבי וחזר לישראל רק בחודש שעבר – במסגרת העסקה להשבת 19 חטופים נוספים ולסיומה של המלחמה.

מסע של תקווה, כאב ואמונה

מאז אותו יום, משפחת נאטורה ניהלה מאבק מתמשך לשובו של עומר.
אביו רונן הפך לדמות מוכרת בקהילה היהודית בארה״ב ובישראל, השתתף בעצרות, נאם בפני ארגונים ובתי כנסת, ונשא את דמות בנו על דגל – כמי שמסמל את חיבור הלב בין יהדות התפוצות לישראל.

“עומר רצה להיות חלק מהמדינה הזאת – והוא אכן היה חלק ממנה, במובן הכי עמוק”, סיפר האב באחת ההופעות הציבוריות. “הוא ראה בישראל לא רק מקום פיזי, אלא רעיון.
עכשיו, כשגופתו שבה הביתה – המעגל הזה נסגר. בעצב גדול, אבל גם בגאווה.”

הקשר לרעננה

לצד משפחתו בארה״ב, לעומר שורשים גם בישראל. סבתו מתגוררת בעיר רעננה, והעיר עקבה מקרוב אחר גורלו מאז נודע כי הוא נעדר.

“כמה כאב – וכמה הקלה”

האב רונן, שנלחם במשך חודשים לקבל תשובות, הודה לכוחות הביטחון ולכל מי שסייעו בהשבת גופתו של בנו.
“יש משהו מנחם בידיעה שעומר שוב באדמת ישראל,” כתב. “אנחנו מודים לעם ישראל על החיבוק, ולכל מי שהתפלל איתנו, חיזק אותנו, והאמין שאפשר להחזיר את הילדים הביתה.”