אריה פרידמן, אבא גאה ל 4 ילדים, סבא ל 3 נכדות ונשוי לאסתי, מנהלת חטיבת הביניים רננים. פרידמן, בן 57, יליד ארצות הברית: "עלינו לארץ כשהייתי בן חצי שנה" הוא אומר "ולפני 50 שנה בדיוק הגענו לרעננה לכיתה א' בבית הספר הממלכתי-דתי יבנה."
"עברתי את המסלול של נער דתי ברעננה, בני עקיבא מדריך-חניך-קומונר, הקמתי גרעין נח"ל "יובל" לאלוני הבשן ולאחר שיצאתי לפיקוד שרתתי כמפקד בנח"ל המוצנח. לאחר השחרור שרתתי כמעט 30 שנה בחטיבת הצנחנים במילואים.
מה זה רעננה בשבילך?
רעננה היא סמל לחיים משותפים בין חילונים לדתיים וסמל לחיים משותפים בין גוונים שונים של דתיים. רעננה היא הסמל לישראל שכולנו היינו רוצים שתראה. עיר שבה גם חילוקי הדעות שקיימים בתוכה, מתנהלים בסובלנות וסבלנות מתוך רצון אמיתי להגיע להבנות.
רעננה בשבילי היא שבת שכולם שובתים ממלאכה ומרגישים את האווירה המיוחדת שלה, ומצד שני עיר תוססת, חיה וישראלית מאוד. בנימה נוסטלגית, רעננה בשבילי היא הפרדסים שהיו בכל מקום, הנסיעה בקו 29 לחוף הים בסידני עלי, מרכז המושבה שהיה בדיוק בין חנות הבגדים של הולנדר ובין חנות הספרים של פביאן, ובמיוחד הלפידים וכתובות האש במפקדי שבת הארגון של בני עקיבא.
האם רעננה לא השתנתה?
אני חושש שבשנים האחרונות השיח הישראלי שהוא שיח של עימות הגיע גם לרעננה ומשפיע על האופן בו מתנהל השיח בעיר. זה כואב לי באופן אישי. אני מקווה שהמצב יחזור לשיח של הבנה וחיפוש המשותף.
פעילות ציבורית ברעננה
עד 2008 הייתי איש עסקים. עסקתי בהקמת מפעלים בסין ותאילנד על בסיס ידע ישראלי, תוך יצוא ידע ותשומות ובמקביל ייצור במזרח הרחוק עבור יבואנים בארץ ובארה"ב. כמה שנים קודם לכן קראו לי הנציגים הפוליטיים של הציבור הדתי בעיר, צבי קניג ואושרה קורן, בבקשה להצטרף לפעילות הציבורית כדי ליצור דור מנהיגות חדש בקהילה הדתית ברעננה.
במשך 5 שנים התלוויתי לצבי קניג, סגן ראש העיר המיתולוגי, ולמדתי ממנו את מלאכת העשייה הציבורית ורזי הפוליטיקה המקומית. בבחירות 2008 התמודדתי בפעם הראשונה בראש הרשימה הדתית המאוחדת, זכינו ב 4 מנדטים ומוניתי לסגן ראש העיר.
איך היה המעבר לחיים הציבוריים?
המעבר לא היה חד ופתאומי מאחר וגם קודם הייתי מעורב בקהילה כיו"ר ועד הורים בבי"ס ביל"ו, סגן יו"ר ועד הורים ישובי, ועמדתי בראש פורום ההורים של תנועת הנוער "בני עקיבא" בעיר. המשותף למגזר העסקי ולמגזר הציבורי הוא שבשניהם אנו חותרים לתפוקה. ההבדל הוא כמובן מה התפוקה שאתה מחפש. במגזר העסקי הכול נמדד דרך השקל. במגזר הציבורי לעומת זאת, ההצלחה היא הרווחה של התושב, העשייה למען התושב. אני ידעתי לשלב בין החתירה ליעדים חברתיים תוך הסתמכות על המימד הכלכלי ובאמצעות כללי ניהול עסקיים וזאת מתוך הבנה שמדובר בכספי ציבור וחייבים לנהל אותם תוך חסכון והתייעלות. כסגן ראש העיר הייתי ממונה על האגף לחינוך משלים ועל מינהל קהילה בתקציב של עשרות רבות של מיליוני שקלים. הבאתי לתוך העשייה שיטות ניהול עסקיות והצלחתי בשיתוף פעולה עם גזבר העירייה לייעל את הפעילות מהפן הכלכלי תוך מעבר מגרעון לעודף.
היית סגן ראש העיר של הדתיים?
באופן טבעי נבחר ציבור דואג לקהילה שלו לבוחרים שלו, אבל ההסתכלות שלי הייתה תמיד על כלל התושבים בעיר. גם בתפקידי הנוכחי אני מייצג את כל תושבי העיר ואחראי לשירותי דת לכולם.
הפעילות הייתה למען כל הציבור, כל פעילות החינוך המשלים הייתה למען כל תושבי העיר, מצעד המחולות, עדלאידע, קייטנות הקיץ וקייטנות החגים, פעילות בתי התלמיד והצהרוניות, ועוד. ההסתכלות היתה על כלל תושבי העיר. כנציג הציבור הדתי פעלתי ליצירת קירוב לבבות בין האוכלוסייה הדתית לחילונית, פעילויות כמו סוכת העיר, קונצרט יום ירושלים, מצעד הדגלים, תפילות ברחובה של עיר, כל אלו היו פעולות משותפות לכל האוכלוסייה בעיר.
איך היה שיתוף הפעולה עם נציגי הציבור החילוני?
בתקופה בה כיהנתי כסגן ראש עיר היה שיתוף פעולה מלא והויכוחים היו עניינים במטרה להגיע להבנה. העימותים הפוליטיים לא גלשו ליחסים האישיים עם חברי המועצה מהצד שכנגד. ידענו לשמור על שיח ענייני תוך שמירה על האינטרסים של הציבור שבחר בנו. בתחילת 2014 נבחרתי לתפקיד יו"ר המועצה הדתית.
מה זה מועצה דתית ולמה צריך אותה בכלל?
המועצה הדתית היא גוף שתפקידו לספק שירותי דת לתושבי העיר בתחומי הרישום לנישואין, כשרות, טהרת המשפחה, שבת, תרבות תורנית ועוד.
מקורות המימון של המועצה הדתית הם מתקציב משרד הדתות, תקציב עירוני והכנסות עצמיות. כשנכנסתי לתפקיד בשנת 2014 היה גירעון מצטבר של כמיליון ש"ח, נקטנו בצעדי ייעול ושיפור וזאת מבלי לפגוע בהיקף השירותים והפכנו את הגירעון המצטבר לעודף.
ההכנסות העצמיות הן כשליש מתקציב המועצה, כשהשאר מחולק בין הממשלה והעירייה. בנוסף לתקציב השוטף משרד הדתות מציע תקציבים מיוחדים לפרויקטים ובמהלך השנים הצלחתי להביא כספים רבים ממשרד הדתות שאפשרו לנו לשפר את התשתיות של המועצה הדתית – שיפוץ מקוואות, הקמת מעלית בבניין המועצה, ועוד. עודפי הכספים מושקעים בשיפור השירות לציבור ובמתקני המועצה.
איזה שירותי דת מעניקה המועצה?
שירותי הדת ניתנים במגוון נושאים כשאחד החשובים בהם הוא רישום לנישואין. על פי חוק, המועצה הדתית אחראית על רישום לנישואין, השירותים ניתנים לכל תושבי העיר דתיים וחילוניים כאחד. יש לציין שמאז פתיחת אזורי הרישום לנישואין המועצות הדתיות בכל הארץ עברו מהפכה בנושא. זוגות יכולים להירשם בכל עיר שהם רוצים דבר שהוביל לתחרות חיובית בין המועצות הדתיות על איכות השירות. לדוגמא, התאמת שעות הקבלה לזמנים שמתאימים לסטודנטים ואנשים עובדים, הקטנו למינימום את הבירוקרטיה הכרוכה בפתיחת תיק ואפשרנו ביצוע פעולות באמצעות האינטרנט. כל אלה הגדילו משמעותית את מספר הנרשמים לנישואים ברעננה. ברוב המקרים לא נדרש יותר מביקור אחד כדי להשלים את הרישום, אני שמח שרמת האמון שאנו מקבלים מהציבור הולך וגדל ככך שהם נחשפים לרמת השירות שאנו מעניקים לו. בכלל המוטו שלנו הוא "השירות הוא דת בשבילנו"…
רעננה מאופיינת באחוז גבוה של עולים מה שמהווה אתגר לא קטן משום שחלק מתהליך הרישום הוא בדיקת מסמכי הנישואים של ההורים כגון כתובה ותיק נישואין. זוג ישראלי שהוריו נשאו בארץ כמעט ולא נתקל בקשיים. כשמדובר במסמכים מחו"ל, רבנים מקהילות בחו"ל שלא מוכרים בארץ ובהרבה מקרים גם הלכו לעולמם – זה תהליך מורכב בהרבה ומי שמבצע אותו היא מחלקה ברבנות הראשית שאנו חייבים לקבל את אישורה לגבי כל תיק מסוג כזה. כשנכנסתי לתפקיד התמודדתי עם הבעיה של הכרה ברבנים מחו"ל, והבהרתי להם שלא אקבל דחיות ועיכובים ובאמת בזכות לחץ שלנו הודיע לי מנהל המחלקה ברבנות הראשית שהוסיפו לו כוח אדם ותקציב ואכן כל התהליך הפך מהיר יותר ופשוט יותר.
דיברת על האמון שהציבור מעניק בכם. אתה בטח שומע שיש גם ביקורת, ובכלל מה העמדה שלך לגבי נישואים אזרחיים?
אני מחלק את הביקורת לשני סוגים: ביקורת עניינית וביקורת עקרונית. ביקורת עניינית היא על 'השמרנות של הרבנות' ועל 'השירות הארכאי'. לאלה אני אומר – בואו תבדקו אותנו. לשמחתי אנחנו כבר לא שם. רמת השירות של המועצות הדתיות היא מהטובים בשירות הציבורי ולמעשה המועצות הדתיות זוכות מספר שנים ברציפות במקום הראשון בתחרות מצטייני שיפור השירות הממשלתי על הענקת שירותים איכותיים ושיפור האיכות לאזרח.
ביקורת עקרונית היא מצד מי שמתנגד אידיאולוגית למדינה יהודית ומבקש להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה שבה מונהגת נישואים אזרחיים. איתם יש לי ויכוח עקרוני. לדעתי, חייבים לשמר את הזהות היהודית של המדינה ובתוך כך היהודים שבה צריכים להתחתן כדת משה וישראל. לטעמי יהודי חייב להתחתן כיהודי. נקודה. בלי קשר לזה חייבים למצוא פתרונות לפסולי חיתון לנישואין ולמי שאינם יהודים. אי אפשר מצד אחד לומר לאזרח – אינך יכול להינשא כי אינך יהודי ומצד שני לא לאפשר לו פתרון להתחתן עם מי שאינה יהודית.
מה זה בעצם "טהרת המשפחה"?
המשמעות של טהרת המשפחה היא שאישה, עם תום המחזור החודשי ושמירת שבעה נקיים, צריכה לטבול במקווה ורק לאחר מכן בני הזוג יכול לקיים יחסי אישות. זה חלק משמעותי מאוד מאורח החיים היהודי ועלינו, המועצה הדתית, מוטלת המשימה להפעיל ולתחזק את מקוואות הטהרה. הרחבנו את זמן הפתיחה של המקוואות, את מקווה רבוצקי שהיה פתוח רק בימי שישי פתחנו לשירות בכל יום בשבוע, סיימנו שני שלבים בשיפוץ המקווה המרכזי לנשים ברחוב הרצל, הנגשנו את המקווה לנכות, ובקרוב נפתח מחדש את מקווה אלפסי שהיה נטוש שנים רבות ושיפצנו אותו מהיסוד לרמה של מקווה מפואר.
חשוב לציין כי לכל המקוואות, נשים וגברים כאחת, בעלי רישיון עסק, ותחת פיקוח מתמיד של משרד הבריאות. מעבדת איכות עצמאית דוגמת את המים בכל שבוע ללא שום תיאום איתנו ואסור לנו להיכשל אפילו פעם אחת. בהקשר הזה אני רוצה לומר שמאחר ואנו מתמודדים עם חיטוי המקוואות ואיכות המים לאורך כל השנים הרי שכשהגיע הקורונה היינו מוכנים לקראתה ואכן הטובלות גילו מהר מאוד שרמת ההיגיינה במקוואות הנשים היא ברמה הגבוהה ביותר ולמרות הפחדות מצד מבקרי ממסד מקצועיים שניסו להפחיד ולהרתיע הרוב המוחלט של הטובלות, ברמה של 99 אחוז, נתנו בנו את אמונם ואני שמח על שהייתה לי הזכות לאפשר להן להמשיך ולקיים את מצוות הטבילה. את מקוואות הגברים סגרנו משום שמדובר במנהג ולא בהלכה ולכן הוחלט שלא לקחת סיכון. עם החזרה לשגרה בכל ענפי המשק גם הם חזרו לפעילות.
אם כבר הזכרת – איך באמת התמודדתם עם שנת הקורונה?
הקורונה העמידה בפנינו אתגרים לא פשוטים. סגירת בתי כנסת לדוגמא, דאגנו למניינים במרחב הציבורי, פעלנו להענקת תו ירוק לבתי הכנסת, בפח שנה שעברה, שיא הפאניקה וסגר הרמטי, הפעלנו שירות משלוחים להגעלת כלים ממש מדלת לדלת. בפסח האחרון הפעלנו את מערך הגעלת הכלים בשיטת דרייב אין. בראש השנה יזמנו 250 נקודות של תקיעת שופר ברעננה כדי שלא יהיה תושב ברעננה שרוצה לשמוע תקיעת שופר ולא ישמע. אני יכול לסכם את הפעילות שלנו בשנת הקורונה במילה אחת – מנהיגות. המועצה הדתית דאגה שכל שירותי הדת ימשיכו להתקיים והשכלנו להתאים אותם למציאות המשתנה. מנהיגות במיוחד כלפי הציבור שומר המצוות שבמציאות של סגירת בתי הכנסת, שגרת יומו נשמטה מתחת לרגליו והיה זקוק לגורם שינווט ויוביל ולשמחתי אנחנו היינו שם בשבילם.
יש הרבה ביקורת על נושא הכשרות, טוענים שאין תחרות וזה גורם לעליה במחירים, איך אתם מתמודדים עם הטענה?
מערך הכשרות ברעננה הוא ייחודי. רב העיר, הרב יצחק פרץ נאבק בזמנו במשרד הדתות בהחלטה להפוך את משגיחי הכשרות לעובדי קבלן ובגללו ברעננה, משגיחי הכשרות הם עובדי המועצה הדתית ולא עובדי בתי העסק. זה חשוב כי הנאמנות של משגיח הכשרות היא למועצה הדתית ולא לעסק בו הם עובדים. כך אנחנו מבטיחים גם תנאי העסקה ראויים וגם את ביצוע ההשגחה לפי החוק והכללים ההלכתיים. בתי העסק מתנהלים ישירות מול המועצה הדתית וללא תיווך המשגיחים מה שמאפשר לצמצם את העלויות לבעל העסק ולייעל את מערך הכשרות. העלויות ברעננה נמוכות משמעותית מכל עיר אחרת בארץ.
בשנים האחרונות, למרות החוק הברור בנושא שקובע שקובע שהכשרות הינה ממלכתית, מאפשרים בתי המשפט לגורמים אחרים לפעול ולכן, בניגוד למה שחושבים, יש לנו תחרות. ועדיין העובדה היא שארגוני הכשרות האחרים לא מצליחים "לחדור" לרעננה ובעלי העסקים מעדיפים לעבוד עם המועצה הדתית. בשנים האחרונות, גדלה ב 40 אחוז כמות בתי העסק להם אנחנו נותנים השגחה. עוד תופעה משמחת מבחינתי היא התופעה שברים ופאבים רבים ברעננה פונים לקבל תעודות כשרות. זה משהו שלא היה קיים כשהייתי צעיר יותר. אז הברים והפאבים לא ראו בציבור הדתי קהל יעד ואני חושב שהצלחתי לשנות את הגישה הזו ובעלי הפאבים הפנימו שחלו שינויים בהרגלי הצריכה של שומרי הכשרות ברעננה והם מהווים עבורם קהל מטרה. אין ספק שהנגשת מקומות הבילוי לכל תושבי העיר הוא הישג למועצה הדתית.
אגב, חשוב להבהיר שמי שמחלק את החברה הישראלית לדתיים וחילוניים, לא רואה את המציאות. זו חלוקה שמתעלמת מהרוב האמיתי שהוא הציבור המסורתי. רוב הציבור המסורתי שומר על כשרות, ברמה כזו או אחרת, ותמיד יעדיף לבלות במקום עם תעודת כשרות. המשמעות היא שלמרות שברעננה הציבור הדתי מונה רבע או אולי שלישי מהאוכלוסייה הרי שלמעשה אחוז שומרי הכשרות בעיר מגיע ללפחות 70 אחוז מתושבי רעננה.
כמה חשוב ליזום תרבות תורנית?
גם תרבות תורנית לתפיסתי, לא צריכה להיות מחולקת בין דתיים לחילוניים. יש הרבה עניין לכלל האוכלוסייה בעיר בתרבות שיונקת מהמקורות היהודיים. אחת הפעילויות החשובות של המועצה הדתית היא לדאוג לתרבות התורנית בעיר, אירועים כמו ההקפות השניות, תיקון ליל שבועות, קונצרטים ברחובה של עיר, הרצאות על הומור יהודי, יום עיון על נושא גירושין ועגונות, ואין ספור אירועים שמנגישים את המורשת והיהדות לכלל תושבי העיר.
בשנת הקורונה דאגנו שהאירועים ישודרו וירטואלית על מנת ליצור רצף של פעילות. אנחנו פועלים מדיניות ליצור העדפה מתקנת לכל מה שקשור לפעילות תורנית לנשים ופועלים רבות עם ארגונים שדואגים לרווחת אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
גם איכות הסביבה היא חלק מתרבות תורנית, הצבנו ליד מיכלי הגניזה ארון לספרי קודש שבו ניתן להניח ספרים שעדיין ראויים לשימוש, וכל אחד יכול לבוא ולקחת.
יש עוד דרכים בהם תורמת המועצה הדתית לעיר רעננה?
בהחלט, אנחנו בתהליך של הצבת מכשירי דפיברילטורים בכל המתקנים של המועצה הדתית – בית המועצה וארבע מקוואות. המכשירים האלה הותקנו כך שהם נמצאים מחוץ למבנים ונגישים בשעת חירום לכול השכנים ולכל מי שעובר ברחוב. זו דוגמא לראיה הציבורית של כל דבר שאנו עושים במועצה הדתית רעננה. לא רק לעשות את מה שאנו צריכים, אלא גם איך אפשר לעשות את זה כדי שיהיה רלוונטי לכל תושבי העיר.
