"שנאה היא לא אידיאולוגיה, פמיניזם ומאבק לשוויון – כן"

לחנה בית הלחמי מרעננה יש מספר תחומי עיסוק מקצועיים המשיקים זה לזה: מאמנת ארגונית-מגדרית, יועצת שיווק ואסטרטגיה תקשורתית, מרצה ומנחת קבוצות, עורכת וכותבת. אבל מעל הכל היא לוחמת ואקטיביסטית בנשמה, בנושאי זכויות נשים ואדם, שלא מפחדת להיאבק על מה שחשוב לה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי

גילוי נאות, חנה ואני מכירים באופן אישי שנים ארוכות, במשך השנים היו לנו הרבה אי הסכמות. זה לא הפחית את התפעלותי מהיכולת שלה להציג עמדות אמיצות ולפעמים לא פופולריות בלי פחד. 

מהשבוע הבא תפרסם חנה טור דעה אישי ופינה מקצועית ב- Dmedia. ניצלתי את ההזדמנות להבין קצת יותר מה המנוע שמניע אותה.

חנה בית הלחמי, תושבת רעננה מזה 22 שנים, אמא ל 2  ילדים: עומר, בן  25, יוצר ויזם מצליח בתל אביב, הבעלים של בוטלג בוטיק באינסטגרם, ורעות בת 20 קצינה בצה"ל. לא נשואה מתוך אידאולוגיה ("כי יש בישראל רק נישואי קניין", היא אומרת), והילדים ספגו בבית את יכולת להגיב ולהשפיע, כל אחד בדרכו: "אני רואה בהם בוגרים ערכיים שמאמינים וחיים לפי אמונתם, בשוויון וחופש להיות מה ומי שהם רוצים. הם גם למדו להושיט יד למי שצריך, אני גאה בהם ומעריכה אותם". 

לאורך שנים, חנה היתה פעילה בוועדי ההורים בעיר. היא נתפסה בסביבתה כ"אמא אבסולוטית". "כל מה שקשור להורות אהבתי מהרגע הראשון ואני אוהבת מאוד עד היום, זו חווייה מכוננת", היא מספרת. "עם זאת, תמיד השתדלתי לשחרר אותם להיות הם עצמם. מקווה שהצלחתי. ולא, לא קשה לגדל ילדים דעתניים. ככה גם יותר קל לדעת מה הם רוצים, וזה מלמד ענווה – לא לכפות את דעתי ורצונותיי על החיים שלהם".

מה הביא אותך לאקטיביזם חברתי?

אני בת לכמה דורות של נשים עצמאיות וחזקות. הן לא קראו לזה פמיניזם, אבל זה מה שזה היה. אקטיביזם חברתי זה משהו מושרש אצלי ועובר כנראה בגנים.

בשנות ה – 90 הקמתי את הפורום הפמיניסטי הישראלי הראשון ברשת ומאז אני פעילת רשת, מתמידה ללמוד את השינויים הטכנולוגיים ולהשתמש בהם כדי להיות רלוונטית. עם 5000 חברים בפייסבוק ו- 8000 עוקבים אני מצליחה להביע את הדעות שלי בצורה חופשית ולהשפיע. לאורך כל השנים הייתי פעילה אקטיביסטית ברשת על ידי נקיטת עמדה והובלת תהליכים. לשמחתי אני מצליחה לבצע שינויים.

מה הביא אותך לפעילות ציבורית ברעננה?

כשהפכתי לאמא עשיתי שינוי תעסוקתי מעבודה בשיווק בינלאומי הכרוכה בנסיעות, לעבודה בארץ, עברתי להתגורר  ברעננה עבור החינוך, הסביבה והסובלנות, שהיום אני לא בטוחה שנמצאים בעיר. הבחירה הייתה טובה לשעתה. רעננה היתה מקום טוב לגדל בו ילדים.  בכל מערכת חינוך בה למדו הילדים שלי בחרתי להיות מעורבת. אחד המאבקים הראשונים היה סביב ניסיון של הורים לנהל מאבק אגרסיבי מול מנהלת מעון, כשלטעמי אז – נעשה עוול למנהלת המעון. בזכות מעורבות אקטיבית שלי, העוול נמנע. כשאת הולכת עם האמת שלך, אין מה לפחד. הדברים מסתדרים. 

באחת מההרצאות שחנה מעבירה
מהרצאה של חנה בטוקהאוס בנמל תל אביב, 2017 – מהפייסבוק של חנה

בטח זכור לך, מאחר שהבנות שלנו למדו ביחד, סיפור המדורות של ל"ג בעומר. בכיתה ב' החליטה המחנכת בגיבוי ועד ההורים לא לקיים מדורת ל"ג בעומר מטעמים של שמירה על איכות הסביבה, ההחלטה זכתה להתנפלות אגרסיבית של חלק מההורים על המחנכת. זו הייתה עוד התנסות מאוד משמעותית עבורי בעמידה לצד אחרים, הוויכוח לא היה ענייני הוא היה בעיקר פרסונאלי, ההורים שהתנגדו לא התמודדו עם העובדות, הופתעתי מכמות האלימות והרוע שהופנו למחנכת וההתערבות שלי הסיתה חלק ניכר מהמתקפה אלי, משהו שאני כבר יודעת לעמוד מולו. מה שההורים הביעו, לא היתה דעה שונה משלי, כפי שניסו להציג את זה. אני מעודדת שיח פתוח אבל לא בורות, שנאה ותוקפנות. שנאה היא לא דעה. בסה"כ, הקדמנו את זמננו, מה שקרה לי לא מעט לאורך השנים. היום כשל"ג בעומר כבר חג כמעט ללא מדורות, אני רואה איך מהלך קטן מביא לשינוי גדול בהמשך. 

במשך שנים הייתי פעילה בוועד ההורים של בית ספר ברטוב שימשתי כיו"ר הוועד במקביל לפעילות בוועד ההורים העירוני. הפעילות הציבורית שלי ברעננה התמקדה בעיקר במערכת החינוך, עסקתי בערכים, גייסתי כסף לשיפוצים התמקדתי בערכים של שוויון וכבוד האדם. במגרש הפוליטי הייתי פעילה בקמפיין של נחום חופרי כשהתמודד על ראשות העיר ותמכתי בחיים ברוידא בבחירות האחרונות. תקופה מסויימת הייתי חברה בוועדות עירוניות. 

איך הורים יכולים להשפיע על המערכת ובכלל, זה תפקיד של הורים?

להורים יש זכות בחוק לקבוע 25% מתוכנית הלימודים, לתפיסתי זו גם חובה של ההורים להיות מעורבים במערכת החינוך. יחד עם ועד ההורים דחפנו להרבה מאוד תכנים ערכיים, יד ביד עם ההנהלה של בית הספר. לתפיסתי, וככה אני פועלת גם כיועצת אסטרטגית, כל אסטרטגיה לשינוי עובדת דרך עבודה עם המערכות. להיות לעומתית בלי לפעול יחד לבניית חלופות, או לייעץ,  זו חוכמה קטנה. ההשפעה האמיתית היא ליצור הנעה לפעילות בשיתוף עם המערכת ולא נגדה. כל מאבק חשוב שיהיה לו מדרג תגובות, המדרג מתחיל בהבנה של המערכת באיזה כלים ניתן לנקוט כדי להשיג מטרות בלי להתפשר אבל גם בלי לשרוף את המועדון. 

נתקלת באלימות בעקבות העמדות שלך?

היו מקרים רבים של אלימות רשת, ברור. אחד המקרים הקיצוניים היה בעקבות פוסט ביקורתי שכתבתי נגד המניעים להחלטת שרת התרבות דאז לבחור במרים פרץ להדלקת משואה ביום העצמאות,  "זכיתי" למאות איומים על חיי ברשת ומחוצה לה מאספסוף ימני אלים ומתלהם. זה מאוד לא נעים, זה מפחיד, אבל זה חלק מהבחירה האידיאולוגית שלי, ולא ישתיקו אותי באיומים. כל מקרה כזה גם מלמד כמה אנשים טובים, שוחרי שלום ואוהבים יש סביבי, מכל הקשת הפוליטית. לא הייתי לבד במשבר ההוא. 

בזמנו, בתחילת שנות האלפיים, הייתה מול ביתי משמרת מתחלפת קטנה של גברים אלימים (דה פקטו) שהתנגדו למאבק שניהלתי נגד ביטול חוק חזקת הגיל הרך, ואף שחררו נגדי ונגד פעילות נוספות איומים ברשת. אלו בעיקר ניסיונות הפחדה שמונעים מתוך שנאה. זו לא אידיאולוגיה,  עם אידיאולוגיה אפשר להתמודד עם שיח מונע על ידי שנאה – אין עם מה להתמודד, זה הגבול שלי.

ב- 2008 אפילו לקחתי אוסף קללות שקבלתי הן מגברים אלימים שהפעילות הפמיניסטית שלי הזיזה להם את הגבינה והן מבריוני רשת מהימין, והפכתי את זה לשיר מנוקד, שקראתי לו "שירת הטרול" ואפילו נכנס לספר בשם "עברית אינטרנטית". 

מה זה בעצם יועצת אסטרטגית?

אחד מהקשיים שלי הוא להגדיר את עצמי מקצועית, אני עוסקת בהצלחה במספר פעילויות, אני עובדת בעיקר כיועצת אסטרטגית ואימון ארגוני מגדרי בארגונים גדולים ואימון פרטני.  עסקתי בעבר  בשיווק בינלאומי, אחד מהתחומים בהם אני מתמחה הוא לבנות אסטרטגיה שיווקית ותקשורתית פרסונלית ופנים ארגונית דרך החשיבה השיווקית ומגדרית. בשנים האחרונות אני גם עוסקת באסטרטגיה שיווקית יישומית במסגרת פרויקטים של חברה בשם בוקס לבטן בע"מ, שבעליה הוא גם קולגה וגם חבר, ושנפגשנו לראשונה לפני שנים בעבודה משותפת בקמפיינים מוניציפליים ברעננה. 

כמאמנת ארגונית ופרטנית, אני מסייעת לבנות יעדים, להבין  מה התפוקות שרוצים להשיג ומעניקה ליווי בדרך הפעולה.  הכל יושב על שיווק ומגדר, תהליך מושלם מאבחון הצבת חזון ויעדים תכנית עבודה ויישום. אני עובדת גם עם קבוצות וגם בעבודה פרטנית. אני מעדיפה לעבוד בפרויקטים שכוללים את כל הדרך משלב האסטרטגיה ועד ליישום. אני עוסקת באופן הזה בהגבהת תקרות זכוכית, בעיקר במגזר הציבורי, שהוא המשפיע העיקרי על התרבות המגדרית בשוק התעסוקה. 

למשל, אחד הפרויקטים האחרונים שליוויתי ביחד עם משרד עורכות דין SGF והאיגודים המקצועיים של מקצועות הבריאות לפני הקורונה, היה מאבק קלינאיות התקשורת והמרפאות בעיסוק נגד רפורמה שעמדה לפגוע גם בהן וגם במטופלים. בעבר עבדתי שנים רבות עם ממציאים, שרצו להפוך את ההמצאה למציאות. 

חנה בית הלחמי ומירב מיכאלי
חנה בית הלחמי, ביתה רעות ומירב מיכאלי, 2018 – מהפייסבוק של חנה
איך עובד תהליך האימון?

הפרקטיקה האימונית היא לבנות תמונה מתוך שאלות. רעיונות בדרך כלל באים מתוך מקום אישי, לא תמיד א.נשים מזהים בצורה מדויקת את הדרך שנכונה להם, וההנעה לחשיבה דרך הפרקטיקות האימוניות, מסייעת להן.ם להבהיר את המחשבה. למשל, לפני כמה שנים העברתי הרצאה אחריה קיבלתי מייל מאישה לה יעצתי לפני שנים רבות, היא הזכירה לי את הסיפור האישי שלה. באותה תקופה היא הייתה חולה והיה חשש לחייה ובתקופה שנותרה לה היא רצתה לספק שירותי מזכירות מהבית. באיזה שהוא שלב בשיחה שאלתי אותה את מה שקרוי באימון "שאלת עוצמה" – שאלה פילוסופית על דרך החיים: האם זה מעניין אותה, מה בעצם התשוקה שלה בחיים? השאלה, שנשאלה בתזמון הנכון, כפי שהיא סיפרה לי, הביאה אותה ללמוד את נושא המחלה שלה ואחרי ההחלמה היא עוסקת בליווי חולים ומשפחות. אימון הוא אמנות השאלה האמפטית, שיוצרת הבנה על המניעים הנכונים של כל אחת ואחד. משם, קל יותר לבנות אלטרנטיבות מספקות בחיים. 

איפה מתבצע האימון?

כחלק מתסמונת הקן המתרוקן (כינוי מקובל לשלב בו הילדים עוזבים את הבית – ד.ג) חזרה לי הקליניקה הביתית שלי וחלק מהתהליך הוא אצלי בבית, או בארגונים בהם אני עובדת. בתוך ארגונים, אני עובדת מול הארגון ומול פרטים בארגון. גם ההרצאות שלי הן אימוניות בסגנונן. חוץ מפעילות ישירה בארגונים, אני עובדת שנים עם מכללת כישורים קישורים, ודרך סוכנות ההרצאות הלו. אחד מתחומי האימון שאני מתמחה בהם הוא הכנה של נשים להתמודדות על מכרזים ציבוריים ותפקידים בשוק הפרטי. זה תהליך של שיווק עצמי בניית אסטרטגיה של התמודדות, מיומנויות שבונות בטחון עצמי, וגם להתמודד עם שאלת שוויון בשכר. 

אחד הנושאים שלא יורדים מהכותרות הוא אכן פערי שכר בין גברים לנשים, יש פתרון?

הפתרון הוא קודם כל בתפיסה השוויונית בכל תחום בחיים, במשפחה, בעבודה, בצבא, בכל תחום בחיים, בתקופת הקורונה נשים רבות הפסיקו לעבוד מהבית כי בן הזוג היה צריך את מרחב העבודה בבית והתעסוקה שלהן הייתה בדרוג נמוך יותר. זה אבסורד. ההתייחסות לעבודת נשים כעבודה עם ערך נמוך היא תפיסה מעוותת. 

המלחמה על התא המשפחתי היא מהותית – מאבק שליטה על הכסף והכוח זה לא קורה רק במשפחות "מסורתיות". יש גברים ליברליים שמשמרים תפיסות שמרניות, כי לא נוח להם שיפלשו להם לטריטוריה. נשים יעילות יותר בעבודה, ברמת הצלחה גבוהה ורמת הערכה נמוכה, והשליחות המקצועית שלי היא לשנות את סל המיומנויות שלהן כדי להתמודד טוב יותר. נשים מוסללות לא לשווק את עצמן, וגם לגברים יש הסללה – אבל עם פריולגיות.

לא חשבת להכנס לפוליטיקה להיות חברת כנסת?

אני חושבת שאני משפיעה יותר במה שאני עושה היום, בשדה החברתי, בעבודה המקצועית והציבורית, במעורבות ביוזמות כמו "לובי 99" (אני אחת מבעלות המניות של הלובי), שהוא לובי חברתי בכנסת, בכתיבה, בכלל הפעילויות שלי. אני משנה לאנשים את החיים ולנשים את מסלול ההשפעה החברתית והתעסוקתית שלהן. זה המון. הפריזמה הפמיניסטית מוסיפה לעבודה שלי הקנייה של תפיסת עולם שוויונית, שאני רואה בה דרך לעולם טוב יותר, יחד עם זאת אני לא נותנת לדעות להשפיע על האימון בצד של הלקוח.

אחד הדברים המוקפדים ביותר באימון כפי שאני תופסת אותו, מעבר להיעדר שיפוטיות ולהימנעות מייעוץ, הוא שלא עוסקים בנפש האדם אלא בפרקטיקה. אני לא נותנת עצות, אני מניעה למחשבה ולפעולה. זה משנה עולמות.  

הפוליטיקה מקומית פחות מעניינת אותי כעת, כשאין לי יותר צורך לשפר את המערכת עבור ילדי הפרטיים, אבל אני  מוטרדת מהתרחבות של הכפייה הדתית ברעננה, יש התרחבות לפונדמנטליזם, שהוא ממש לא חבר טוב של הפמיניזם. אני מזהה נסיגה לאחור גדולה תרבותית ואינטלקטואלית וגם חברתית, מצד שני יש תהליכים חיוביים בחברה הדתית, 50 אחוז מהבנות הדתיות מתגייסות לצבא, הפמיניזם הדתי פורח, יש מניינים שוויוניים, נשים עולות לתורה. הן משנות את התמונה החברתית כולה. הרבנים מזדעקים ומנסים לסחוב אותנו לאחור כי הכוח והשליטה נשמטים להם מהידיים, וזה טוב לכולנו כיהודים ויהודיות וכבני.ות אדם. 

יש צורך בהעדפה מתקנת?

בודאי. נשים ראויות להזדמנות שווה שהן לא מקבלות היום. בטחון אישי של נשים במרחב הציבורי הוא נמוך. נשים חיות בתוך מציאות של כפל תפקידים: יש בכל משפחה 3 קריירות – שלו שלה והבית, לאישה יש 2 קריירות ולגבר אחת. גם בבתים בהם האישה מנהלת קריירה, היא עדיין המתכללת מלמעלה של הבית וכפל התפקידים נשמר.

ובוא נדבר על הסללה. בכיתה י' הבת שלי נכשלה במבחן במתמטיקה 5 יחידות,  המורה לקחה אותה לשיחה והציעה לה לרדת ל 3 יחידות, בעוד שלבנים שנכשלו אמרו להם להשתדל יותר. ככה בנים מוסללים להצלחה ונשים לא. היא כמובן זיהתה מה עושים לה ויצאה נגד זה, וסיימה 5 יחידות מתמתיקה בהצלחה רבה. וזכור, שרוב שעות העבודה הלא משולמות בעולם הן של נשים.

יש בארץ חקיקה, יש אכיפה אין מספיק העדפה מתקנת. העדפה מתקנת לא נועדה להכניס אנשים לא ראויים לתפקידים אלא לייצר תנאי סף שוויוניים, שלא תהיה העדפה אינטואיטיבית לגברים.

גם את מדברת בשפה מגדרית, כמו מרב מיכאלי. למה? 

מרב מיכאלי, עשתה מהפכה בהתייחסות לשוויון מגדרי במרחב בציבורי על ידי שינוי שפה. כי שפה משקפת ומעצבת תודעה. אני חושבת שקשה היום להתווכח עם המהלך הזה – כולם מבינים את עצמתו והשפעתו על תפיסת נשים כנוכחות במרחבים שהודרו מהם, גם המתנגדים, שזה מאיים עליהם. 

אחד המיזמים הבולטים שלך הוא חמ"ל הורים לחיילות וחיילים. איך הוא נולד? 

את חמ"ל הורים חילות וחיילים בפייסבוק הקמתי בדצמבר 2015 יחד עם ליאת סיני סדס ומאוחר יותר הצטרפה המנהלת השלישית, חנה מוסקוביץ גרטנברג. המניע הראשוני להקמה היה טיפול רפואי בבנים החיילים, כל אחת קבלה לנציב הקבילות על ליקויים בטיפול רפואי בבנים שלנו ו"נופנפה", וחשבנו שמאות אמהות יהיה קשה יותר "לנפנף". עשיתי את מה שאני יודעת לעשות: לבנות כח פוליטי באמצעות קהילה. לא לפנות נגד המערכת אלא לעבוד עם המערכת. כשהגענו ל 500 הורים מעורבים, התקשרו מלשכת ראש אכ"א וקבעו פגישה. השאר היסטוריה. הנענו שינוי עמוק וחיובי ביחסי הורים-צבא, שאנחנו מאוד גאות בו. אנחנו מסייעות לכל הורה שפונה אלינו. 

הצבא מבין  שעדיף לשתף פעולה עם ההורים, שהמאבק בניסיון למנוע מעורבות הורים בעידן הסלולר והשקיפות המיידית הוא מאבק אבוד.  אנחנו לא מתערבות בהחלטות מבצעיות או משמעת אלא רק בנושאי פרט. יש כעת כבר שלושים אלף הורות והורים בפורום, אנחנו מסייעים בהנגשת מידע על התהליכים הביורוקרטיים, ובמקרי קצה – מסייעות אישית מול גורמים בצבא. המטרה האמיתית הנגשת הידע, ללמד הורים כיצד לפעול ביעילות מול הצבא.  אנו גם יוצקות ערכים משותפים לפעילות. ערכי קהילה, עזרה הדדית וכמובן ערכי שוויון. מערך הכוחות בחברה האזרחית בנוי על הצבא,  ולכן המאבק על הצבת נשים בכל תפקיד הוא חלק מהמאבק הפמיניסטי. 

את אופטימית?

תפיסת העולם שלי מעורבת, ריאליזם פסימי עם תקווה. לא רואה איך בתקופה הקרובה יש סיכוי לשוויון אמיתי. זה ייקח מאות שנים. אני אישה אופטימית מטבעי, שיודעת להכיל איכשהו את הכאב שהתובנה הריאליסטית הזו מסבה לי. 

מה את רוצה לבקש מהקוראות והקוראים? 

לפני כל דבר אחר, חשוב להיות בני ובנות אדם ולשאוף לעולם טוב ושוויוני יותר. וכמובן – צרו אתי קשר בענייני עבודה, אשמח להיות המאמנת או המרצה שלכן.ם ושל הארגון שלכם.ן 😊 

 



Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן