תקשורת יכולה ליצור מציאות – מדיה היא נשק שצריך להיות מוחזק בידיים אמינות

יעוז סבר, 42 לשעבר דובר עיריית רעננה, נשוי לשירה אב ליהלי מילי וים. רענני בלב ובנשמה: "בשבילי רעננה זה המקום שבחרתי לגדל את משפחתי". ראיון על תקשורת, עסקים ודובאי

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

ספר על עצמך?

אני יליד ירושלים גדלתי בשכונת בית הכרם שמזכירה לי את לב הפארק בה אני חי היום, שכונה שמה שאפיין אותה זה תושבים צנועים, משכילים וערכיים. על זה גדלנו וחונכתי לעצמאות מגיל צעיר.

לב הפארק היא  שכונה דומה מאוד לבית הכרם שהיתה מורכבת בזמנו מעובדי מדינה, רופאים, חוקרים ואנשי מקצועות חופשיים. זו שכונה לא ראוותנית ששמה את החינוך והערכים במקום הראשון.

בילדותי אובחנתי כמחונן, למדתי בבית ספר בית בכרם, בבית הספר אופק למחוננים  ובתיכון שליד האוניברסיטה, תיכון שבין בוגריו נשיאי מדינה, חתני פרס נובל, כ-50 חתני פרס ישראל וגם, הקטן שבהם, אני. ערכים וקהילה היו מאפיין מאוד משמעותי בחינוך שם, המון אהבה למדינה והמון יצירתיות, אני מקווה שזה מה שלקחתי משם לחיי.

בצבא שירתתי במפא״ת, מנהל פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות, שם הכרתי את אשתי שירה ומאז העברתי את מרכז החיים שלי לאיזור השרון. למדתי משפטים במרכז הבינתחומי, והתחלתי לפתח קריירה עיתונאית במקביל. התחלתי מהכי נמוך שאפשר, הרווחתי כ-200 שקל בחודש ככתב כדורסל במעריב. בשלב מסוים  כשהייתי צריך לבחור בין משפטים לתקשורת, לצערה של אמא שלי, בחרתי בתקשורת.

למה תקשורת?

הייתי פריק של חדשות, אקטואליה, בטחון וספורט. רציתי נורא להיות קרבי, חלמתי שאני אהיה טייס או בסיירת מטכ״ל. בגלל פרופיל נמוך נפסלתי לקרבי ורציתי לשרת בגלי צה"ל, עברתי את כל השלבים עד לוועדה המכריעה בה, לעולם לא אשכח, שאל אותי משה שלונסקי, מפקד גלי צה"ל, אם יש מי מפורסם שיכול להמליץ עלי. לא היה לי.

לא התקבלתי כמובן. לקחתי את זה קשה כי בדרך גם ויתרתי על כל האפשרויות להתגייס למודיעין, תלפיות, ממר״מ וכו׳. אחרי הצבא רציתי לעשות תיקון ולהוכיח את זה שאני ראוי.

התחלתי בתחתית של התקשורת בסיקור משחקי כדורסל נידחים במעריב בליגה לאומית. כמה שעות עבודה בשביל 2 שורות, במקרה הטוב, בעיתון.

התחלתי להתקדם בשלבי העיתונות הממוסדת,  הגעתי לזמן תל אביב עד לתפקידי עריכה ועורך פרוייקטים מיוחדים של הרשת כולה. ב-2007 מוניתי לעורך עיתוני מעריב בשרון ועורך במוסף השבת של מעריב. במקביל, אשתי נכנסה להריון ראשון, עם יהלי, והיה לי ברור שאני רוצה לגדל את הילדים רק ברעננה.

התקשורת הייתה תשוקה שהתממשה, נהנתי מכל רגע ומכל תפקיד. ילד באמצע שנות העשרים שלו, שמראיין ראשי מדינה, אלופים, קובע שערים ומרגיש חשוב. הפרנסה היתה פחות טובה. כבר הייתי עם ילד אחד, הבת בדרך, ובשנת 2010 הבנתי שהסיפור של התקשורת נגמר. דווקא בשיא הקריירה. היתה לי שיחה עם עורך מעריב, יואב צור, שאמר לי שאוכל לקבל לערוך כל מה שאחלום עליו, אבל לגבי השכר, אם יהיה לי מזל, לא יקצצו לי השנה. בצער השארתי את העיתונות מאחוריי, לפחות כמקצוע, פרשתי ופתחתי משרד לאסטרטגיה ויחסי ציבור ברעננה, המשרד היה בבית שטרן ברעננה, אנחנו בקומה ראשונה, ובקומה אחרונה, חברה קטנה בשם ווייז. במקביל כתבתי תקופה ארוכה טור אישי ברשת ידיעות תקשורת. זה היה בשביל הנשמה.

 

 

יש מודל כלכלי לתקשורת עצמאית?

 

העיתונות שינתה כיוון והמודל הכלכלי הוא דינאמי. יש אין סוף אמצעי תקשורת אבל המודל הכלכלי הוא לא יציב. ראיתי את התקשורת הולכת ונגמרת ולא ראיתי כיצד אני יכול להביא את השינוי. אחרי הפרישה שלי, אני עוד פרשתי בזמן, מעריב התרסקה לחלוטין וחברים שלי ממש נזרקו לרחוב. כל הפרשיות שנחקרות היום מעידות על השבירות והפגיעות של התקשורת הממוסדת. יש צורך במקור מידע אמין ויציב, המדיה החברתית שברה את הפורמט לגורמי גורמים אבל עדיין צריך את המקור של המידע עליו ניתן לסמוך.

 

למה רעננה?

כשעברנו לרעננה הרגשתי כמו בבית, נהנתי מהמגורים ברעננה, מהקהילה, ממש נהנתי לנשום את האוויר של רעננה וללכת ברחוב. בשלב מסוים היתה בעיה בגן של הבן שלי, ילדי הגן שובצו במבנה יביל ולא ראוי, לא מצאתי תשובות ראויות בעירייה ובמיוחד לא אצל ראש העיר דאז. הופתעתי מכך מאוד. חשבתי שהעירייה חייבת להתמודד עם השירות בצורה יעילה יותר. 

לכן כשזאביק בילסקי הודיע על כוונתו להתמודד בבחירות המקומיות, חשבתי שזו אפשרות להחזיר לרעננה את מי שהפך אותה לעיר הטובה במדינה. נפגשתי איתו והתנדבתי להיות דובר הקמפיין. קטע משעשע, בילסקי ואבא שלי למדו ביחד בירושלים באותה כיתה, 50 שנה קודם, חלק מהזמן אפילו עם ראש הממשלה נתניהו, לפני שעזב לחו״ל. מאז לא נפגשו כחמישים שנה, ושמחתי להפגיש ביניהם.  

 

רצית לעבוד למגזר הציבורי? 

לא הייתה לי כוונה לעבור למגזר הציבורי. המשרד  שלי צמח, היו לי כבר שישה עובדים, כל מה שרציתי זה שבילסקי יהיה ראש עיר כדי שרעננה תהיה טובה יותר. גם לדוברות הגעתי במקרה, לבקשתם של בילסקי ואורי קידר, ראש המטה שלו. אני תכננתי לבוא ולתלות שלטים, לסייע ברמה הפשוטה ביותר.

בסוף הפכתי לדובר הקמפיין, חבר הצוות האסטרטגי וזו הייתה תקופה מדהימה, למרות הניצחון המשמעותי זה היה קמפיין לא קל, בוודאי לא רגשית. מה שלקחתי משם זו המחויבות הבלתי מתפשרת של בילסקי לקמפיין. גם כשאמרו לו, עזוב בילסקי, זה קל, אתה לוקח בקלות, שב בבית ותנוח. הוא לא הרפה, עבד כמו משוגע, שמר על כבוד כל האנשים סביבו וניהל את הקמפיין בקור רוח עד לנצחון. 

לאחר הבחירות התמודדתי על משרת הדובר. תקופה לא קלה, התמודדות של כ-4 חודשים, עד שלבסוף נשלחנו, 8 המועמדים המובילים למכון בחינות בלתי תלוי, נוסח פילת. זה לקח 4 חודשים.  לא זכיתי לשום הנחות או קיצורי דרך, מי שמכיר את בילסקי ודרכו, יודע זאת היטב. התמודדתי על המשרה כשווה בין שווים וזכיתי בה.

התנסתי במימד אחר של התקשורת, ניהול תקשורת במערכת גדולה מאוד.  גם מערכת מוניציפאלית מורכבת עם אלפי עובדים ומנהלים שעסוקה 24/7 בעשיה, וגם מערכת פוליטית. זו הייתה תקופה מרתקת ורצופת אירועים לא קלים. צוק איתן, פיגועי הדקירה ברעננה, שטפונות עם הפסקת חשמל של 4 ימים, הדקירה במועדון. המון עבודה לדובר צעיר, בסך הכל בן 34 שמאוד רוצה להוכיח את עצמו. במקביל סיימתי תואר שני בשיווק פוליטי, תקשורת ומדע המדינה.

ניסיתי להיות דובר של הציבור, דובר שלפני הכל יתן שירות לציבור. כשהייתי עורך הוחרמנו על ידי אחד מראשי הערים עליהן כתבנו, ידעתי מה התחושה של עיתונאי שרוצה לעשות את עבודתו וזוכה לכתף קרה מנבחרי ציבור. ידעתי גם כמה זה לא משרת את העירייה, לא את הציבור ולמעשה לא משרת איש. לתפיסתי נבחרי ציבור ודוברים, חייבים לעבוד עם התקשורת גם אם היא לא נעימה להם.

דובר הוא קודם כל משרת ציבור. לא משרת של ראש העיר. הוא היחיד בעירייה כמעט שיש לו ממשק עם הדרג הפוליטי, עם הדרג הניהולי של העירייה, עם התקשורת והכי חשוב  – עם תושבי העיר שאצלם הוא עובד. זה מעל הכל.

תפקיד הדובר לתווך את המציאות לתושבים. לתת לתושב את התמונה המלאה והאמינה על מה שקורה בעיר שלו. במציאות של היום במיוחד, אם לא תיתן את כל האמת, זה יתפוצץ לך בפרצוף. אתה יכול לנסות ליפות את האמת, אתה יכול לנסות למצוא בה את הצדדים החיוביים, אבל בסוף, האמת ורק האמת, כל דבר אחר מתפוצץ בפרצוף ושובר את האמון בין התושבים לעירייה.

איך הניו מדיה משפיעה על עבודת הדוברות?

בצוק איתן למדנו להשתמש בניו מדיה כדי ליצור תקשורת מיידית עם התושבים, התרענו על אזעקות כולל דיווח און ליין על תוצאות כל אזעקה. דיווחנו הכל, כל מה שקרה בעיר, כל שיגור, כל יירוט, לא הסתרנו דבר ויצרנו נהלים קבועים של דיווח. לימים זכינו על זה בפרסים בפיקוד העורף. זו היתה זכות גדולה ליצור בעצם יש מאין נוהל ניו מדיה בחירום. מראש ידענו שלא נסתיר דבר כדי לא לייצר שמועות. הציבור הצביע ברגליים וקפצנו מכ-3000 משתמשים בפייסבוק לכ-10 אלפים בסיום המבצע. הפכנו לכלי משמעותי מאוד שעומד לרשות העירייה ותושביה.  היום כל ארגון מחזיק מחלקת ניו מדיה שצריך להשתמש בה אך ורק באמון מלא ותוך הקפדה מאוד זהירה על דיוק.

אבל איך עושים את זה? הרשות יכולה להשתמש בניו מדיה כרצונה?

הציבור לא מטומטם והוא יודע לשפוט ולהחליט מה היא האמת. ולכן צריך להיות מאוד מדויק בשימוש ברשתות החברתיות, מאוד צנוע ולזכור שתפקידה לשרת את הציבור ולהנגיש לו מידע, ולא לשרת את ראש העיר או את אנשיו.

למה פרשת?

כשהבנתי שבילסקי לא מתכוון להמשיך לכהונה נוספת בחרתי לעזוב את תפקידי, לא ראיתי את עצמי ממשיך במערכת העירונית תחת ראש עיר אחר.  עברתי לשרת כראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון, תפקיד מעניין, מלא כבוד, תקן במשרד הביטחון שמקביל לתת אלוף אבל חסר את האקשן של העשייה המיידית. משרד הביטחון הוא ארגון עצום, ולמי שהתרגל לקום בבוקר ולעשות כל היום דברים, ליזום, לייצר, זה היה קצת איטי בשבילי. קצת פחות אני. 

ֿהתשוקה לרעננה ולפעילות המוניציפאלית לא עזבה אותי וכאמור גם הקצב של התפקיד היה איתי לאופי שלי. קיבלתי הצעה מיקי ודמני לנהל את הקמפיין שלו. השגנו הישג משמעותי תוך זמן קצר להגיע מכמעט חוסר היכרות בעיר לתמיכה משמעותית אבל לצערי, והאחריות בהחלט גם עליי, לא זכינו. אני מצטער על כך, חושב שיקי יכול היה להיות ראש עיר נהדר. 

זכיתי להכיר את יקי, דמות של מנהיג, זכיתי ביקי כחבר לחיים וזה המון. לצערי לא זכינו ומיד לאחר הבחירות המקומיות נכנסנו לסבבי בחירות ארציות שלא נגמרו עדיין.

אחרי הבחירות  עסקתי כיועץ לסטרטאפים וייעוץ תקשורתי וסיימתי לכתוב מותחן על רצח ברעננה, שמבוסס על ההיכרות שלי עם המשטרה, התקשורת והעירייה. אולי הוא יתפרסם בקרוב, כפוף ליכולת שלי לעבוד מול הוצאה. המעטים שקראו את הספר אהבו אותו, אז יש על מה לעבוד.

במקביל כתבתי סיפור על ילדות שלי בירושלים לספר סיפורים קצרים שנקרא ״כך היינו״. הספר בו כותבים בין היתר השר לשעבר רן כהן, רפי קישון (הבן של אפריים) ואחרים, יתפרסם בקרוב בהוצאת סער.  הוא סיפור אמיתי על הילדות שלי.

 

על הקשר בין ספורט ופוליטיקה

אני אוהב ספורט מאז שאני זוכר את עצמי. אני אוהד הפועל ירושלים כדורסל,  עברתי קורס מאמנים אימנתי עד גיל נערים ואימנתי ילדים ברעננה. כתבתי על ספורט בעיתונות במשך שנים והיום אני והבן שלי אוהדים שרופים של ברצלונה.

אני ממייסדי הפודקאסט ברצלונה הפודקאסט עולה  ערך אחת לשבועיים בעונה רגילה יש יותר מ 100,000 האזנות  לכל פרק. אחרי כתיבה של שנים בתקשורת,  אני מופתע בכל פעם מחדש מכמות התגובות לפודקאסט, הוא יוצר יותר תגובה מכל כתבה שכתבתי אי פעם, אולי גם מכולן ביחד. זה פשוט לא יאמן.

אז למה ספורט?

ספורט מתקשר להכל, פוליטיקה, תקשורת, כסף. ספורט קשור לכל החיים. הכל אמוציות ובני אדם.

דרך קבלת ההחלטות בספורט ופוליטיקה דומה, יש שני סוגי מנהיגים גם אצל מאמנים וגם נבחרי ציבור, אלה שיעשו את הדבר הנכון באמת, ואלה שמקבלים החלטה כדי לשרוד.

זו התמודדות של כל מנהיג ובספורט ההחלטה היא חשופה לקהל. ללכת נגד הפופולאריות ועם מה שצריך זו ה-בחינה של המנהיג. ראיתי את בילסקי עומד במבחנים האלה מספר פעמים והערכתי את העובדה שהלך עם מה שנכון ולא עם מה שבהכרח פופלרי. 









איך יצאת לעולם העיסקי?

נפגשתי במקרה עם מאיה השותפה שלי ב MY Team. הכרנו לפני 22 שנה בשירות באותה יחידה בצבא, והיא עשתה מסלול מרשים בעולם ההייטק. אקזיטים, הרבה עבודה בחו״ל, קריירה באמת מרשימה. נפגשנו בדיוק כשסיימה לעבוד בחברה שעשתה אקזיט של מיליארד ורבע דולר. החלטנו לשתף פעולה והיינו מעורבים בייעוץ לחברת סטרטאפ שבהמשך ניהלתי. הבנו שיש בינינו חיבור טוב, שאנחנו יודעים לסייע לחברות הייטק בכל שלב בחיים שלהם, מההקמה, ועד לעבודה עם חברות ענקיות שאנחנו עובדים איתן היום. הקמנו בהחלטה של רגע את My Team, שזה פשוט ראשי תיבות של מאיה ויעוז, עם המילה טים, כי מאחורינו יש נבחרת של יועצים בתחומים שונים.  

מה אתם בעצם עושים?

אנחנו עוסקים במספר תחומים במקביל, החברה יודעת ללוות חברות צעירות או יזמים עם רעיון טוב וללוות אותו בבניה של העסק על כל ההיבטים. שיווקיים גיוס כספים, יחד עם צוות יועצים שגיבשנו אנחנו יודעים לתת להם סל שירותים מותאם עם הפתרונות המדוייקים.  לחברות גדולות אנחנו נותנים שירותים נקודתיים כמו גיוס כח אדם או פתרונות שיווקיים.

במקביל קיבלנו הצעה לפתוח גשר יזמי בין חברות ישראליות לחברות בדובאי למוצרים אזרחיים בלבד.

נסענו לדובאי באחת הטיסות הראשונות שיצאו מישראל וחזרנו מהביקור לאחר שבעצם התקשרנו עם שותפים מקומיים, חברת ייעוץ ענקית בדובאי ששייכת בין היתר לשייח׳ ממשפחת המלוכה. פתחנו משרד פיזי בדובאי, ברחוב שייח׳ אל זיאד, הרחוב הראשי בעיר. במקביל קיבלנו זכיון לייצוג שתי חברות נדל״ן מדובאי, אחת מהן היא אחת משתי חברות הנדל״ן הגדולות בדובאי. אנחנו מייצגים אותם בארץ וזה שוק שלדעתי יפתח בגדול בקרוב. הנדל״ן בדובאי מדהים. חדש, איכותי מאוד ובמחירים זולים באופן משמעותי מהנדל״ן בישראל. 

אנחנו חתומים עם למעלה מ-10 חברות הייטק ישראליות אותן אנחנו מייצגים. אחרי שנים של עבודה בגופים מוסדיים, עולם העסקים והעולם הבינלאומי הוא עולם חדש וחסר גבולות זה כיף אמיתי. אני באמת קם כל יום בבוקר ואומר תודה שאני גם עושה את הדברים שמעניינים אותי בעולם העסקים וגם מצליח במקביל קצת לכתוב, קצת לשדר בפודקאסט, וכמובן לבשל המון שזה התחביב הגדול שלי.

והעתיד, חושב על הזירה הפוליטית?

יש הצעות מגורמים בעיר, אבל נכון להיום אני בעולם העסקים וממש לא מתכוון להיכנס לפוליטיקה. מה שכן, אשמח מאוד לסייע מכל הלב למועמד שאראה בו את הדמות הראויה להיות ראש העיר של רעננה, שהיא עיר שאני כל כך אוהב אותה ובמיוחד את תושביה.

מה זה דמות ראויה?

דמות ראויה זו דמות שמשלבת בין אופי מרשים, מנהיגות וכמובן יכולת ניהול מערכת מסובכת כמו עירייה. מגיעה לעיר דמות כזאת.






כתבות קשורות

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

תגובה אחת

  1. יוסף גולן הגב

    יעוז איש מוכשר מאוד חבר יקר .
    חרף חילוקי הדיעות ביננו וישנן מחלוקות רבות.
    אני חושב שהוא צריך לקפוץ למים הפוליטיים ולהתמודד על ראשות העיר רעננה.
    בהצלחה

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן