אלפי פקקי פלסטיק, שנאספו בכלובי הלב האדום ברעננה ובבתי התושבים, הפכו לחומר הגלם של יצירה המוצגת בפארק העירוני. שלט הפסיפס "רעננה ממחזרת ומקיימת" נחשף באירוע בהפקת העירייה, לאחר חודשים של תכנון ועבודה. מאחורי התמונה הגדולה עומדים מאות תלמידים, מתנדבים ותיקים וגם נכדים שהצטרפו בחופש הגדול. את היצירה תכננה ועיצבה האמנית והפעילה הסביבתית מירי ישראלי, שביקשה לחבר בין הסיפור העירוני לבין האנשים החיים בעיר.
ישראלי, תושבת רעננה ונציגת ציבור בוועדה לאיכות הסביבה, משלבת בעבודתה אמנות, הרצאות ופעילות סביבתית. בפרויקט הזה היא ביקשה להוציא את העיסוק בפסולת מההסבר העקרוני אל העבודה בידיים: למיין, לשטוף, לשייף ולהדביק. התוצאה תלויה כעת בפארק, אבל מבחינתה חלק מרכזי במשמעות שלה נמצא דווקא בדרך שעברו המשתתפים, ובמפגש שנוצר בין תלמידים לגמלאים סביב חומר שבדרך כלל משליכים.
איך נולד הרעיון להפוך את הפקקים ליצירה?
"ראש העיר יזם את הנושא של הפקקים", מספרת ישראלי. בהמשך היא הציעה ליצור מהם שלט גדול, וההצעה זכתה לתמיכתו. היא תכננה תמונה המשלבת את עברה של רעננה, את ההווה ואת המבט לעתיד מקיים, וחילקה אותה לתשע פלטות. הרעיון היה שכל קבוצה תעבוד על חלק מהתמונה, ובסיום יחוברו החלקים ליצירה אחת.
בתכנון המקורי נועדו חטיבות הביניים לקבל חלקים מהפאזל ולעבוד עליהם עם התלמידים. שש חטיבות הצטרפו למהלך, אך המציאות שינתה את קצב העבודה. "האמת שהתחלנו כבר בפברואר, אבל הבעיה היא שהמלחמה תפסה אותנו", היא מספרת. לכך נוספו הלחץ של סוף שנת הלימודים והקושי להשלים את המשימה בתוך הזמן שנותר. שתי חטיבות הספיקו לסיים את עבודתן, ואילו חלקים אחרים נותרו להשלמה.
הפתרון נמצא במחלקת הקיימות ברחוב כנרת, שבה הועמד לרשות המשתתפים חדר גדול. הפלטות הועברו לשם, ואת המשך העבודה הרחיבו לקבוצות נוספות בעיר. לצד השלמת החלקים שהחלו בבתי הספר, נותרו גם שלוש פלטות שעליהן טרם התחילו לעבוד. כך קיבל המיזם המשך בחופשת הקיץ, עם מתנדבים ממועדוני ליונס ומכיתת הוותיקים.
איך הצלחתם לרתום את הקהילה?
"התחלנו עם גיוס שנעשה בשיתוף המשנה לראש העיר, שהייתה אחראית להבאת המתנדבים. באו מלא מתנדבים כל כך נרגשים, באו עם הנכדים, כי זה כבר היה חופש גדול. העבודה דרשה סבלנות: מיון הפקקים לפי צבעים, ניקוי, שיוף והדבקה על גבי הפלטות. בתוך הפעולות החוזרות האלה נוצרה גם מעורבות בפרטים הקטנים של התמונה".
תוך כדי השיחה עמנו היא נזכרת במשתתפים שהבחינו שחסר גוון מסוים ומיד הציעו להשיג אותו. "מירי, חסר לך צהוב, אני הולכת להביא צהוב", היא משחזרת. החיפוש אחר הצבע הנכון הפך את איסוף הפקקים לחלק מהיצירה עצמה. כל פקק שנוסף היה צריך להתאים למקום שיועד לו בתכנון, וכל פלטה הייתה צריכה להשתלב לבסוף עם החלקים האחרים.
מי אסף את כל הפקקים, וכמה עבודה נדרשה להכנתם?
"חלק מהפקקים הגיעו מכלובי האיסוף בעיר, אחרים נאספו בידי תושבים ואני בעצמי אספתי יותר מ־1,500 פקקים. אלא שהאיסוף היה רק השלב הראשון. עוד לפני שניגשו המשתתפים להדבקה, הקדשתי ימים שלמים להכנת החומר בבית, כדי להביא לתלמידים פקקים נקיים ומוכנים לעבודה".
אחת המשימות הייתה הוצאת החלק הפנימי השקוף מתוך הפקקים, כדי לחשוף את צבעם. לשם כך נעזרה בכלים שקיבלה מרופא שיניים, המכיר את השימוש שהיא עושה בהם לצורכי אמנות. "ישבתי ככה מאות פקקים להוציא את התוך הפנימי שלהם".
לצד ההכנות האלה היא הדריכה את המשתתפים בניקוי ובשיוף. התהליך כולו התבסס על עבודה ידנית, פקק אחר פקק. "לשמחתי מאות תלמידים השתתפו במיזם, ואלפי פקקים שימשו ליצירה. מאחורי המראה השלם המוצג בפארק מסתתרות שעות של טיפול בחלקים קטנים, עוד לפני חיבורם לפסיפס.
פסיפס של קהילה שלמה
מאחורי העבודה האמנותית נדרשה גם היערכות עירונית. ישראלי מספרת כי גורמי הלוגיסטיקה סייעו בהכנת הפרופיל והקונסטרוקציה, וכי אגפים נוספים השתלבו לאורך הדרך. החדר שבו עבדו המתנדבים, הטיפול בפלטות וההכנות לתלייה היו חלק מהמיזם, לצד הפעילות החינוכית. היא מדגישה כי שיתוף הפעולה הקיף גם את עובדי העירייה, ולא הסתיים בגיוס המשתתפים לסדנאות. בעיניה, גם השותפות בין המחלקות היא חלק מהסיפור שהיצירה מספרת על העיר.
מה מספרת התמונה על רעננה?
"את העבר והווה של העיר רעננה. בחרתי לבטא את הזמנים באמצעות סמלים של המושבה: עץ תפוזים ומגדל המים. בהווה מופיע כלוב הפקקים, לצד התייחסות לפחי המחזור, לעצים ולהתחדשות העירונית. החיבור בין המרכיבים נועד להציג את העיר לאורך הזמן ולשלב בסיפור שלה את האחריות הסביבתית של תושביה.
גם חומר הגלם נושא כאן חלק מהמסר. הפקקים שנאספו בעיר חוזרים למרחב הציבורי בצורה אחרת, כחלק מיצירה משותפת. בשלט ההסבר המלווה אותה נכתב: "יצירה אחת גדולה של קהילה עם הפנים לעתיד מקיים".
מה החשיבות של פרויקטים כאלה בעינייך?
"התהליך שעברו התלמידים ותושבי הקהילה. השאלות על מקור הפלסטיק, על הפסולת ועל הצורך במחזור ליוו את מלאכת היצירה כל הזמן. המיון, השטיפה וההדבקה נתנו לשאלות האלה ביטוי מוחשי. הפקק הזה שהיה פסולת, הוא הפך להיות למשאב, משאב אמנותי, תרבותי".
לדבריה, המפגש עם היצירה השלמה היה מבחינתה רגע משמעותי במיוחד. המשתתפים, שהכירו את הפקקים מקרוב ואת הפלטות הנפרדות, ראו כיצד הכול מתחבר. "הם לא האמינו שזה מהפקקים", היא מספרת. מבחינתה, האפשרות לשנות את המבט על חומר יומיומי היא חלק מהערך החינוכי של הפרויקט, לצד ההנאה מהעשייה והשותפות שנוצרה סביבו.
ומה הלאה?
"אני כל הזמן חושבת על רעיונות חדשים ויש לי כאלו המון. בינתיים, היצירה בפארק מאפשרת לי להבין ולראות מה נוצר מהעבודה המשותפת: פקקים שנאספו ברחבי העיר, טופלו בידיים רבות וחוברו לסיפור אחד של מקום וקהילה. אני שמחה שיש לנו ראש עיר שתחום החינוך, התרבות ואומנות מאוד חשובים לו – זה עושה את כל ההבדל".
קרדיטים: תכנון ועיצוב: מירי ישראלי. יוזמה ותמיכה: ראש העיר חיים ברוידא. שותפות, ליווי וגיוס מתנדבים: טובה נצר, חברת מועצת העיר ומשנה לראש העיר. שותפים: קובי אלנבוגן, מנהל אגף אסטרטגיה והסברה; חטיבות כפר בתיה, השרון, אמית רננים, רימון, יונתן ואלון; מועדוני ליונס "דרור" רעננה ו"רעננה פנינת השרון"; כיתת הוותיקים; אגף החינוך, אגף הרכש והלוגיסטיקה, אגף שפ"ע, הדוברות, מרכז הקיימות, הנהלת פארק רעננה והנהלת קרן רעננה לזכרה של דניאלי זוננפלד; התלמידים, צוותי ההוראה, התושבים והמתנדבים.
